בלילה חלמתי שהאחיינים מגיעים לבית ההורים שלי. אני יושבת ליד השולחן בפינת האוכל ושומעת אחד מהם שואל, בטון של רוצה להפתיע, אם אני יודעת שהם אמורים להגיע.
אני רצה החוצה והם יושבים על הקרקע וחולצים נעלים, ואני רצה ומחבקת אותם ומבקשת לשמוע מה קורה איתם.
כן כן, הייתי יכולה לקחת את הולמארק בסיבוב עם הדרמות הנוגעות ללב שלי.
ביררתי עם אחי האמצעי, והוא ומשפחתו יגיעו להורים בשישי. לא ברור לי אם זה בגלל החג או בגלל שלא היו הרבה זמן או בגלל מה שצפוי לקרות, אבל הודיתי לו פעמיים והצעתי לקחת את הילדים אחה"צ כדי שיהיה להם קצת שקט. מקווה שזה מבהיר כמה אני אסירת תודה.
למען הכנות, ההתכתבות הלכה ככה:
אני: "אני מנסה לחשוב על דרך אלגנטית ולא מלחיצה לשאול אם אתם מתכננים לבוא בשישי כדי שלא אדקור קרובי משפחה שלנו עם מזלג, אבל אין לי רעיונות... D-:"
אני: "(אני לא באמת אדקור אותם. ההתמחות הביתית היא פאסיב אגרסיב, לא אגרסיב אגרסיב)"
אח ב': "זה תלוי. כמה קרובי משפחה?"
אני: "2-3, תלוי אם [אשתו של אח א'] תגיע. נראה לי שאבא ישרוד."
אח ב': "זה מספר גבולי. ואם [אשתו של אח א'] תגיע זה בכלל ישרת אינטרס שלי 🙂."
אח ב': "אבל אנחנו נגיע. אולי נביא פופקורן כדי לצפות בהתרחשות (-:"
יתכן שהצעתי להם להביא פונצ'ו כדי להתגונן מהדם.
אני לא באמת עד כדי כך אלימה. באמת.
הבחור בכאבים ביומיים האחרונים. היום העבודה שלי אפשרה לשבות, אז אני בבית. במחשב, עם הכלבונת, קוראת. הוא לא יצא מחדר השינה עדיין. מתכננת ומקווה שאיישם ללכת להפגנה היום בכיכר רבין. אל דאגה, יש פרופורציות. יש צרות גדולות יותר בעולם.
אני רצה החוצה והם יושבים על הקרקע וחולצים נעלים, ואני רצה ומחבקת אותם ומבקשת לשמוע מה קורה איתם.
כן כן, הייתי יכולה לקחת את הולמארק בסיבוב עם הדרמות הנוגעות ללב שלי.
ביררתי עם אחי האמצעי, והוא ומשפחתו יגיעו להורים בשישי. לא ברור לי אם זה בגלל החג או בגלל שלא היו הרבה זמן או בגלל מה שצפוי לקרות, אבל הודיתי לו פעמיים והצעתי לקחת את הילדים אחה"צ כדי שיהיה להם קצת שקט. מקווה שזה מבהיר כמה אני אסירת תודה.
למען הכנות, ההתכתבות הלכה ככה:
אני: "אני מנסה לחשוב על דרך אלגנטית ולא מלחיצה לשאול אם אתם מתכננים לבוא בשישי כדי שלא אדקור קרובי משפחה שלנו עם מזלג, אבל אין לי רעיונות... D-:"
אני: "(אני לא באמת אדקור אותם. ההתמחות הביתית היא פאסיב אגרסיב, לא אגרסיב אגרסיב)"
אח ב': "זה תלוי. כמה קרובי משפחה?"
אני: "2-3, תלוי אם [אשתו של אח א'] תגיע. נראה לי שאבא ישרוד."
אח ב': "זה מספר גבולי. ואם [אשתו של אח א'] תגיע זה בכלל ישרת אינטרס שלי 🙂."
אח ב': "אבל אנחנו נגיע. אולי נביא פופקורן כדי לצפות בהתרחשות (-:"
יתכן שהצעתי להם להביא פונצ'ו כדי להתגונן מהדם.
אני לא באמת עד כדי כך אלימה. באמת.
הבחור בכאבים ביומיים האחרונים. היום העבודה שלי אפשרה לשבות, אז אני בבית. במחשב, עם הכלבונת, קוראת. הוא לא יצא מחדר השינה עדיין. מתכננת ומקווה שאיישם ללכת להפגנה היום בכיכר רבין. אל דאגה, יש פרופורציות. יש צרות גדולות יותר בעולם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה