זה יהיה יותר מדי לכתוב שיותר מדי אנשים מתים?
זאת הצהרה נורא בנאלית, אבל זה בעצם המצב.
ונראה שאני נגד כל המיתות האלה באופן עקרוני, בין אם זה משיבה טובה (נח קלינגר, בגיל 92) או התאבדות (יגאל בשן), או נרצחים.
וכמה דוגמאות אפשר לתת בסעיף של הנרצחים.
אנחנו הולכים על נרצחים על רקע לא ידוע כמו אימאן עווד, הפיגוע בשטרסבורג, הפיגוע שבו נרצחו חיילים או הפיגוע שבעקבותיו מת תינוק שאפילו לא הספיק לנשום אוויר מחוץ לרחם של אימו?
כל מבזק מ-ynet זה עוד פיגוע, עוד רצח, עוד התאבדות. וגם זה... לגבי ההתאבדות של יגאל בשן הייתי בטוחה שזו התאבדות מהרגע הראשון. והייתי כאילו... גאה בעצמי? שהצלחתי 'לפענח' את זה. הקודים התקשורתיים והחברתיים. אם לא אומרים ממה הבנאדם נפטר, מדובר במחלה 'מביכה' משמע, שאני מקובלת על החברה, לרוב איידס אם כי גם על סרטן אומרים 'מחלה קשה'. כאילו שזה אגדת ילדים שאם תגיד את שמה 3 פעמים היא תבוא. אז הייתי בטוחה שהוא התאבד. וואלה יופי. כל הכבוד לי, באמת.
,
ולמה אני כותבת את כל זה, אני מניחה?
כי זה המצב וכולנו יודעים ורגילים ומה כבר להתרגש.
רק שהיום יש אזכרה לסבא וסבתא, סבתא איננה כבר כ-30 שנה (יותר, לדעתי) וסבא איננו כבר 24 שנים, ובין כל ההמולה ואוכל אצל הדודה והזדמנות לראות את האחיינים וזו מכינה צ'ולנט ואלה מכינים קינוחים והבחור אתמול הכין בולונז ואני הבוקר הכנתי סיר ענק של פסטה, בין כל כאלה, יש קבר של סבא, שוכב לו בשקט 24 שנים, ואין קול ואין עונה, ויש מישהו שדאג לזה אישית שהוא יפסיק לנשום, יש מישהו שהתווכח איתו, קשר אותו, שם לו שקית על הראש, ודאג שהוא יפסיק לנשום.
אני מצטערת שאני מפילה את זה עליכן. זה, ספציפית, זה תמיד ישב עלי כבד. 24 שנים, ואין שבוע, שהוא לא עולה לי לראש פעמיים-שלוש, מינימום.
אני בנאדם בוגר כבר, באה בשנים, משלמת שכר דירה וחשבונות ויש רישיון וכרטיסי אשראי ומה לא. ועדיין, יש אי הגינות שקשה לי לסבול. וזה, אין דוגמא שיותר ברורה לי, לגבי שלפעמים, וזה בנאלי, אבל... זה פשוט לא פייר.
זאת הצהרה נורא בנאלית, אבל זה בעצם המצב.
ונראה שאני נגד כל המיתות האלה באופן עקרוני, בין אם זה משיבה טובה (נח קלינגר, בגיל 92) או התאבדות (יגאל בשן), או נרצחים.
וכמה דוגמאות אפשר לתת בסעיף של הנרצחים.
אנחנו הולכים על נרצחים על רקע לא ידוע כמו אימאן עווד, הפיגוע בשטרסבורג, הפיגוע שבו נרצחו חיילים או הפיגוע שבעקבותיו מת תינוק שאפילו לא הספיק לנשום אוויר מחוץ לרחם של אימו?
כל מבזק מ-ynet זה עוד פיגוע, עוד רצח, עוד התאבדות. וגם זה... לגבי ההתאבדות של יגאל בשן הייתי בטוחה שזו התאבדות מהרגע הראשון. והייתי כאילו... גאה בעצמי? שהצלחתי 'לפענח' את זה. הקודים התקשורתיים והחברתיים. אם לא אומרים ממה הבנאדם נפטר, מדובר במחלה 'מביכה' משמע, שאני מקובלת על החברה, לרוב איידס אם כי גם על סרטן אומרים 'מחלה קשה'. כאילו שזה אגדת ילדים שאם תגיד את שמה 3 פעמים היא תבוא. אז הייתי בטוחה שהוא התאבד. וואלה יופי. כל הכבוד לי, באמת.
,
ולמה אני כותבת את כל זה, אני מניחה?
כי זה המצב וכולנו יודעים ורגילים ומה כבר להתרגש.
רק שהיום יש אזכרה לסבא וסבתא, סבתא איננה כבר כ-30 שנה (יותר, לדעתי) וסבא איננו כבר 24 שנים, ובין כל ההמולה ואוכל אצל הדודה והזדמנות לראות את האחיינים וזו מכינה צ'ולנט ואלה מכינים קינוחים והבחור אתמול הכין בולונז ואני הבוקר הכנתי סיר ענק של פסטה, בין כל כאלה, יש קבר של סבא, שוכב לו בשקט 24 שנים, ואין קול ואין עונה, ויש מישהו שדאג לזה אישית שהוא יפסיק לנשום, יש מישהו שהתווכח איתו, קשר אותו, שם לו שקית על הראש, ודאג שהוא יפסיק לנשום.
אני מצטערת שאני מפילה את זה עליכן. זה, ספציפית, זה תמיד ישב עלי כבד. 24 שנים, ואין שבוע, שהוא לא עולה לי לראש פעמיים-שלוש, מינימום.
אני בנאדם בוגר כבר, באה בשנים, משלמת שכר דירה וחשבונות ויש רישיון וכרטיסי אשראי ומה לא. ועדיין, יש אי הגינות שקשה לי לסבול. וזה, אין דוגמא שיותר ברורה לי, לגבי שלפעמים, וזה בנאלי, אבל... זה פשוט לא פייר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה