ובכן.
אני מנסה לנצל את ה"מומנטום", אז בוא נראה מה יזרום פה בכתיבה.
מאז הפוסט הקודם גדלתי בשנה וכעת אני בגיל הקוסמי של 42. חברה טובה מאוד הביאה לי מגבות, שזו המתנה המתבקשת ובעצם היחידה שרלוונטית. חברה אחרת שלחה פירות וגלידה יומיים לפני מחשש שלא תמצא איך לשלוח בסופ"ש, וחברה נוספת שאיתה נפגשתי ביום עצמו בזמן שהפצפונת הייתה אצל דודה שלה, הביאה לי פרחים ובלון וספר.
יום ההולדת סה"כ היה uneventful, כמו שאני אוהבת, אם כי לצאת לבית קפה עם חברה זה כבר די יציאה משמעותית בשבילי. אמא שלי הייתה הטלפון הראשון וחסר לי מאוד לשמוע את אבא שלי מנסה לזייף בשעשוע את happy birthday to you. לא הקל על המצב שיום ההולדת שלו היה בדיוק 14 יום לפני, ותמיד זה היה מוזכר יחדיו. ההוא שהתחתנתי איתו כמובן לא אמר מזל טוב, כן חלק מידע על בריאותו ואף הגדיל ועשה פרצוף מאוכזב וברוגז אחרי שקראתי לו להדליק נרות איתנו ולא שמתי לב שהוא לא שמע כי הוא עם אוזניות. אני אכן מרשעת.
הפצפונת ואני הכנו עוגת שוקולד יום לפני כן, והיא שרה לי יום הולדת שמח וחגגה לי וזה באמת כל מה שהייתי צריכה, יחד עם החיבוק החם מהחברות הטובות. חוץ מזה היו הודעות וטלפונים, ואני מרגישה שהתבגרתי עם כך שלא התבאסתי מזה שהבוסית הקודמת לא יצרה קשר כי אני יודעת כמה היא אוהבת אותי והיה לי ברור שבין הסופ"ש ללחץ של החגים, זה נפל מהרדאר ויחזור בקרוב. ואכן למחרת היא התקשרה ושלחה הודעה מקסימה, ויחד עם הטלפון מהבוס שבמהלך השבעה עודכן שהוא תחליף אב, ממש כל החשובים מצאו דרך לתת לי תשומת לב.
המתנה מצד ההורים תמיד הייתה כסף, ומכיוון שאנחנו אשכנזים אז לקחנו את זה לדרגת אומנות של אי הבעת רגשות ומצ'קים עברנו להעברה בנקאית. אחרי שאבא שלי מת, אחי קיבל הרשאות לחשבון לטפל בעניינים כי אמא שלי לא רוצה קשר עם זה, אז הוא העביר לי וביקש שאאשר שקיבלתי את המתנה מאבאמא, והתרגשתי.
הגעגוע לאבא שלי ישב עלי, ובשישי אח"כ, אחרי שלקחתי את הגיזרת לגן ויצאה עם הכלבה, הכנתי קפה ונסעתי לשתות בקבר שלו. אמנם 45 דקות לכל כיוון בשביל לשבת איתו חצי שעה, אבל היה בזה משהו מאוד מרגיע, וישבתי ודיברתי ובכיתי וניקיתי לו את הקבר וזה הרגיש כמו מדיטציה. הציק לי שלא הייתי שם מאז גילוי המצבה, למרות שזה בקושי חודשיים. שלחתי לאחים שלי תמונה של משהו במצבה שנראה שלא בוצע טוב, ואחד הגיב בבדיחות הדעת והשני לא הגיב והקול הפנימי שלי ציין לעצמו שאם מישהו אחר היה שולח את התמונה, לפחות הייתי נוגעת בעדינות בעובדה שהם ביקרו בקבר. אבל אני תמיד יוצאת הדופן במשפחה, אז מה עוד חדש.
לא נחפור על ראש השנה עם המשפחה כי זה היה מעצבן, רק נתמקד בכך שהיה לי זמן איכות עם הפצפונת, ושהחלק הכי טוב בערב ראש השנה היה שאחרי פקקים של שעתיים וחצי, עצרתי בגזלן בפינת יער והקטנה שלי ישבה על שולחן פיקניק בזמן שאכלנו צ'יפס ושתינו מיץ וזה היה נפלא. למחרת היינו 4 שעות בג'ימבורי, יום אח"כ 3.5 שעות בפינת חי ואח"כ המבורגר וצ'יפס ולמרות שאני מתעצבנת בקלות מדי, הזמן איתה כל כך יקר ואיכותי, ואני כל כך נהנית מהבנאדם שהיא. היא מצחיקה, היא חכמה, היא הולכת ומפתחת ותמיד יש משהו חדש לגלות.
כן קצת קשה לי מבחינת הבדידות, בימים אלה יותר מאחרים. אולי זה בגלל החגים והעובדה שאמורים להיות מוקפים באנשים שאכפת להם, אולי רגיעה בעבודה בגלל החגים שנותנת יותר זמן לחשוב. אולי זה סתם הגעגוע לנפש אחרת שרוצה להיות איתך.
מקווה שמתישהו יחזור גם הזמן של זה.
שתהיה שנה טובה, צום קל למי שצם ושקט ושלווה בלי קשר ושיחזרו כבר כל מי שצריך ונזכה לקצת מנוחה.
