העייפות הולכת ומחמירה.
יש לי שעון שסופר צעדים ואמור למדוד דופק ולדווח על איכות השינה.
ולפיו, השינה העמוקה שלי התדרדרה דרמטית. בעבר זה היה מעל שעתיים בקבוע, ללילה של 8 שעות (החישוב של התוכנה הוא שצריך מינימום 25% שינה עמוקה), ועכשיו לא משנה כמה זמן אני ישנה, אני לא מגיעה לשעתיים. השקים מתחת לעיניים הולכים וצונחים, ומצב הרוח איתם.
לא יודעת מה אני עושה לא בסדר. ניסיתי להפסיק לאכול כמה שעות לפני השינה, ניסיתי מלוטונין, קלונקס. אולי הלילה אנסה כדור שינה.
בעבודה יש המון לחץ, הבוסית צריכה להספיק לדד-ליין מסוים, והבחורה החדשה, שמחליפה את יד ימינה, התגלתה בתור חתול בשק. לא רק שהיא בהיריון (עם ילד מס' 10, בערך), היא גם לא מסוגלת לעשות את העבודה בקצב הנדרש (אם בכלל), מעבירה לפחות שעה ביום בטלפונים ורק יושבת ומתלוננת על כמה עבודה יש לה. זה הגיע למצב שלקראת הסופ"ש שעבר, מכיוון שהבחורה בהיריון ונאסר עליה לעשות שעות נוספות, אני הייתי צריכה להישאר יותר משעתיים נוספות כל יום כדי לעזור לבוסית להדביק את הקצב של העבודה שלא נעשתה.
ובסדר, צריך אז צריך, אני נרתמת, אבל חוסר הידיעה של מתי לצאת הביתה והשעות הארוכות...
ואז באתי אתמול, והבוסית בקושי אומרת שלום ואז מתחילה לשאול על משהו שמישהי הייתה אמורה לבקש ממני לעשות בשם הבוסית, ואז מודיעה לי שהעבודה שעשיתי ביומיים האחרונים לא הייתה 100% והיא גילתה בעיות.
בהיתי בה בעיני עגל. כמה מהר עברנו מ'אם לא היית פה, הייתי מתאבדת' ל-'תעשי את זה שוב, מצאתי כל מיני טעויות הגהה ומילים לא במקום'. עשיתי שוב, אגב. מצאתי אולי 4 כאלה במצגת של למעלה מ-80 שקפים.
פה הגמל כבר התיישב על הרצפה וסרב לזוז. עשיתי את כל מה שהיא רצתה, מן הסתם, אבל יצאתי בשעה המיועדת כשהיא מחוץ למשרד, בלי לשאול אם היא צריכה משהו. ובבית, חזרתי מותשת ואמרתי את זה לבחור, שאני רק רוצה להתכרבל לכדור... והוא התחיל להטיף לי שאני צריכה לדרוש שכר גבוה יותר ולהגיד להם שאחרת אני מחפשת עבודה חדשה, ובלה בלה בלה. ואני מבקשת ממנו, זה לא מה שאני רוצה לשמוע אחרי יום כזה, והוא בשלו. לפני כן אמרתי לו שאני מותשת והוא אמר שאני דווקא נראית בסדר. איך אני שונאת כשהוא עושה את זה. הכנתי סלט, ישבתי איתו קצת בסלון, הוא ראה משהו שלא עניין אותי, הלכתי למיטה. אחרי שעה ומשהו הוא בא ושואל למה אני לא בסלון, ואמרתי שהוא צפה במשהו שלא עניין אותי. הוא הולך לחדר עבודה. אני הולכת אחריו ואומרת שאני לא מבינה למה אחרי יום כזה הוא צריך לעשות לי שיחות שהוא יודע שלא ארצה לשמוע. מה רע בלעשות מה שטוב לי באותו הרגע?
בסוף אמרתי שאני מרגישה שקשה לו להיות נחמד אלי בזמן האחרון.
הוא אמר שזה לא נכון.
חזרתי למיטה.
אז הוא פרסם פוסט על הקיר שלי בתודות והערכות ומחמאות, עם תמונה מהטיול האחרון שלנו. הוא יצא עם הכלב (במקומי), חזר והלך לישון. אני יצאתי מהמיטה ועברתי לסלון, כי אני לא יודעת מה הוא עובר וצריכה מרחק ממצבים שעלולים להקפיץ לי חרדה. ישן שעתיים, בא לשבת איתי. פטפטנו קצת. שאלתי למה הוא העלה את הפוסט במקום לדבר איתי. הוא מלמל משהו ושתק.
מה זה משנה לי מה קורה שם בחוץ, אם פה בפנים, לא נעים לי? מה אכפת לי מה אתה כותב עלי בפייסבוק אם פנים לפנים אתה לא מסוגל להוציא את אותן המילים?
(שתי חברות סמסו להגיד כמה זה מקסים מה שהוא כתב, ומיד הבהרתי להן מה התרחש לפני כן שהוביל לרגשניות. לא יהיו שקרים פה, ואם יש צרות אז כולנו נשב יחד ונבהה בהן. לעזאזל עם חלומות באספמיה.)
יש לי שעון שסופר צעדים ואמור למדוד דופק ולדווח על איכות השינה.
ולפיו, השינה העמוקה שלי התדרדרה דרמטית. בעבר זה היה מעל שעתיים בקבוע, ללילה של 8 שעות (החישוב של התוכנה הוא שצריך מינימום 25% שינה עמוקה), ועכשיו לא משנה כמה זמן אני ישנה, אני לא מגיעה לשעתיים. השקים מתחת לעיניים הולכים וצונחים, ומצב הרוח איתם.
לא יודעת מה אני עושה לא בסדר. ניסיתי להפסיק לאכול כמה שעות לפני השינה, ניסיתי מלוטונין, קלונקס. אולי הלילה אנסה כדור שינה.
בעבודה יש המון לחץ, הבוסית צריכה להספיק לדד-ליין מסוים, והבחורה החדשה, שמחליפה את יד ימינה, התגלתה בתור חתול בשק. לא רק שהיא בהיריון (עם ילד מס' 10, בערך), היא גם לא מסוגלת לעשות את העבודה בקצב הנדרש (אם בכלל), מעבירה לפחות שעה ביום בטלפונים ורק יושבת ומתלוננת על כמה עבודה יש לה. זה הגיע למצב שלקראת הסופ"ש שעבר, מכיוון שהבחורה בהיריון ונאסר עליה לעשות שעות נוספות, אני הייתי צריכה להישאר יותר משעתיים נוספות כל יום כדי לעזור לבוסית להדביק את הקצב של העבודה שלא נעשתה.
ובסדר, צריך אז צריך, אני נרתמת, אבל חוסר הידיעה של מתי לצאת הביתה והשעות הארוכות...
ואז באתי אתמול, והבוסית בקושי אומרת שלום ואז מתחילה לשאול על משהו שמישהי הייתה אמורה לבקש ממני לעשות בשם הבוסית, ואז מודיעה לי שהעבודה שעשיתי ביומיים האחרונים לא הייתה 100% והיא גילתה בעיות.
בהיתי בה בעיני עגל. כמה מהר עברנו מ'אם לא היית פה, הייתי מתאבדת' ל-'תעשי את זה שוב, מצאתי כל מיני טעויות הגהה ומילים לא במקום'. עשיתי שוב, אגב. מצאתי אולי 4 כאלה במצגת של למעלה מ-80 שקפים.
פה הגמל כבר התיישב על הרצפה וסרב לזוז. עשיתי את כל מה שהיא רצתה, מן הסתם, אבל יצאתי בשעה המיועדת כשהיא מחוץ למשרד, בלי לשאול אם היא צריכה משהו. ובבית, חזרתי מותשת ואמרתי את זה לבחור, שאני רק רוצה להתכרבל לכדור... והוא התחיל להטיף לי שאני צריכה לדרוש שכר גבוה יותר ולהגיד להם שאחרת אני מחפשת עבודה חדשה, ובלה בלה בלה. ואני מבקשת ממנו, זה לא מה שאני רוצה לשמוע אחרי יום כזה, והוא בשלו. לפני כן אמרתי לו שאני מותשת והוא אמר שאני דווקא נראית בסדר. איך אני שונאת כשהוא עושה את זה. הכנתי סלט, ישבתי איתו קצת בסלון, הוא ראה משהו שלא עניין אותי, הלכתי למיטה. אחרי שעה ומשהו הוא בא ושואל למה אני לא בסלון, ואמרתי שהוא צפה במשהו שלא עניין אותי. הוא הולך לחדר עבודה. אני הולכת אחריו ואומרת שאני לא מבינה למה אחרי יום כזה הוא צריך לעשות לי שיחות שהוא יודע שלא ארצה לשמוע. מה רע בלעשות מה שטוב לי באותו הרגע?
בסוף אמרתי שאני מרגישה שקשה לו להיות נחמד אלי בזמן האחרון.
הוא אמר שזה לא נכון.
חזרתי למיטה.
אז הוא פרסם פוסט על הקיר שלי בתודות והערכות ומחמאות, עם תמונה מהטיול האחרון שלנו. הוא יצא עם הכלב (במקומי), חזר והלך לישון. אני יצאתי מהמיטה ועברתי לסלון, כי אני לא יודעת מה הוא עובר וצריכה מרחק ממצבים שעלולים להקפיץ לי חרדה. ישן שעתיים, בא לשבת איתי. פטפטנו קצת. שאלתי למה הוא העלה את הפוסט במקום לדבר איתי. הוא מלמל משהו ושתק.
מה זה משנה לי מה קורה שם בחוץ, אם פה בפנים, לא נעים לי? מה אכפת לי מה אתה כותב עלי בפייסבוק אם פנים לפנים אתה לא מסוגל להוציא את אותן המילים?
(שתי חברות סמסו להגיד כמה זה מקסים מה שהוא כתב, ומיד הבהרתי להן מה התרחש לפני כן שהוביל לרגשניות. לא יהיו שקרים פה, ואם יש צרות אז כולנו נשב יחד ונבהה בהן. לעזאזל עם חלומות באספמיה.)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה