יום ראשון, 7 ביולי 2019

מיינה צורעס

אז אני מתקשרת לאמא שלי, כי אני יודעת שהיא מבעבעת מהאירועים של חמישי ורוצה לשמוע מה קורה.
ומהר מאוד במהלך השיחה היא מציינת ש"הם" נפגעו מהיחס של הבחור, וזה שהוא כועס עלי לא אומר שהוא צריך להתנהג לא יפה כלפי כולם.

ההתנהגות הלא יפה הייתה לשבת בסלון ובקושי לדבר עם מישהו.

אז היא לא מרוצה ממנו בנושא.

ואני מנסה להסביר לה את הצד שלו.

*מצמוץ איטי*

יאפ.

לא נראה לי שאספר לו את החלק הזה.

******
עדכון לבלוג:
יוצרת קשר עם הגיסה שכן מדברת איתי לשאול אם אפשר לבקר את האחיינים בסופ"ש. השיחה מתגלגלת ואני אמורה לחזור לדבר עם אמא שלי לשנות תוכניות שלהם כדי שכולנו נקפוץ ביחד.
אני מעדכנת שאשוחח עם אמא שלי בערב בגלל מה שהיא אמרה, כי קצת קשה לי לעקל...
אז הגיסה אומרת שהם באמת נפגעו מההתנהגות של הבחור, כי הילדים כל כך חיכו לראות אותנו.

אני מסבירה שהוא לא יודע איך לעכל כעס כל כך. אני מסבירה שהוא בטח היה בכאבי תופת בגלל הנסיעה של השעתיים, יחד עם הכאבים מהבוקר.

אני עכשיו יושבת במשרד עם תחושות מחנק וקצת דמעות.
זה לא קל, החרא הזה.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה