אחרי התקף הפניקה הגדול בגיל 16, התחלתי להסתובב עם חפיסת קלונקס.
הזיכרון שלי אף פעם לא היה להיט, אבל חקוקה לי בראש אותה יד מבועתת שלופתת קופסה שלמה של קלונקס, בעוד ברקע אני שומעת את עצמי מספרת לידיד שלי שזה מיכל חמצן ומבחינתי זה צריך להיות מחובר בכל רגע נתון. הוא צחק עלי על זה שאני לא יכולה ללכת לשום מקום בלי זה, במסגרת הנסיונות שלו לעודד ולעזור לי להבין מה לעזאזל קרה.
תזכרו שאנחנו מדברות על לפני 20 שנה, הרבה לפני שהקונספט של התקפי חרדה ופניקה היה כל כך רווח. אחרי כמה זמן, עברתי מכל הקופסה בתיק לרק שורה אחת. אחרי זה לכדור אחד. בפעמים הראשונות שגיליתי שהחלפתי תיק ולא שמתי חבילת כדורים בתוכו היה המון לחץ. אבל גם עם זה למדתי להסתדר. היכולת המנטלית להתמודד עם ההתקפים, לצד הוויסות הנכון של הכדורים לטווח ארוך (ESTO) איפשרו לי להיות מסוגלת להפחית את התלות הנפשית. הקלונקס שם, אבל לוקחים אותו רק כשצריך. וגם כשעזבתי את כל סוגי הטיפול הנפשי למיניהם, רופאת המשפחה הייתה רושמת לי במידת הצורך, וכפי שאתן מכירות אותי, אחראית ורצינית, לא הייתי מקפיצה למען הכיף אבל הייתה קופסה ובתקופות לחץ והתקפים, יש גלגל הצלה. אפשר לנשום.
כשניסיתי לחזור לטוס וטסתי עם אחי האמצעי ליוון 7-8 שנים אח"כ, לקחתי כדור שלם (0.5 מ"ג) לקראת הטיסה אבל התחיל התקף, ואחי, שאז היה הרבה יותר חזק בכדורים מאשר בדיבור, נתן לי כדור שלו - כדור שלם של 2 מ"ג. יש תמונה נורא מצחיקה כשיצאנו לאכול באותו הערב, ואני יושבת באיזו מסעדה עם אישונים בגודל הפרצוף שלי. אבל זה עשה את העבודה - נרגעתי בשדה, עברתי את הטיסה, הגעתי לשם בשלום ובמקום עצמו לא זכורים לי עוד התקפים. הקלונקס העיף אותי באוויר מעבר לחומה. ואז ראיתי את לאונרד כהן בהופעה חיה. אבל זה לסיפור אחר.
ב-3-4 השנים האחרונות אני לוקחת רבע מ"ג (חצי כדור של חצי מ"ג) פעם בכמה שבועות, אם לא כמה חודשים, ולרוב זה רק כשאני מתקשה להירדם. הכדורים הקבועים עושים את העבודה, ויחד עם הכלים הקוגנטיביים, אני יציבה. וכל הרקע הזה בא להסביר את החיבור הרגשי שיש לי עם קלונקס, והעובדה שאני לא באמת צריכה אותו ככדור, אבל אני יודעת שבמקרים הנדירים שאני אצטרך, מסכת החמצן שלי שם. אלא שעכשיו, כשאני בהיריון, אני הרבה יותר זהירה. אחרי שביקשתי מהרופאה תחליף והיא ענתה במערכת המקוונת שאפשר לקחת בהיריון, החלטתי לקבוע תור כדי לתאם עמדות, שכן, גם באתר של כללית וגם במגוון פורומים כתוב שזה לא מומלץ. ידה ידה ידה, היום בבוקר עשיתי בדיקות דם ושתן שנתן לי רופא הנשים (תגידו, אני היחידה שנכנסת לסרטים מהצורך בבדיקות שתן? קניתי כוס חד"פ לבדיקות מבית מרקחת יום לפני כן כדי לספק את הדוגמית של הבוקר והרגשתי כמו רוקי בניצחון הראשון), ומיד אחרי כבר קבעתי תור לרופאת המשפחה.
אגב, כל חיי הייתה לי רופאת משפחה אחת בלבד, והיא הייתה הרופאה גם של ההורים שלי. אז זה חידוש מרענן, ללא ספק. שורה תחתונה, היא יותר בראש שלי בגישה הקוגנטיבית לעומת כדורים. בנוסף, היא חידדה שמה שכתוב לגבי קלונקס דן בטיפול רציף וקבוע, ולא הכמות המזערית שאני מציינת. היא גם התחילה לדבר על פציינטית שלה שלוקחת את זה באופן קבוע במשך מספר הריונות וכלום לא קרה... אחרי קצת שיחה במעגלים יצאתי סה"כ מרוצה אבל לא לגמרי שלמה עם העניין. שוב, אני מדברת על הכמות הכי מזערית של הכדור הזה (רבע מ"ג) בסיטואציה חד פעמית, והמחקרים וההמלצות נוגעות למנה יומית, במינימום. אז יש לי כדורים בבית, ומן הסתם אם אצליח להימנע מלקחת אותם, זה בדיוק מה שאעשה, אבל זה אמור להיות חבל הצלה לגיטימי לחלוטין במידה שאני צריכה.
אם באמת נטוס לחו"ל בסוף, זה עלול להיות רלוונטי, אבל כל כך הייתי מעדיפה לעבור את השליש הראשון בלי זה...
נ.ב.
התחילו להתקבל תוצאות הבדיקות שעשיתי הבוקר. מלבד מבחינה אחת שטרם דווחה, טפוטפוטפו, כל המדדים תקינים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה