העדכונים היחידים קשורים אך ורק בתפיסה האנתרופולוגית שלי לסיטואציה שאני נמצאת בה, והניסיון לאבחן את מקורו של כל מיחוש:
האם הבחילה הנוכחית נובעת ממצבי הרפואי או שמא בגלל שאנחנו נוסעים כבר רבע שעה בשכונת מגורים פקוקה והנהג עושה גז-ברקס אלים כל כמה שניות? האם כאבי הבטן מקורם בכך שאכלתי ירקות שכנראה כבר לא היו צריכים להיות במקרר? האם התשישות שלי היא תגובה יאפית אופיינית לעולם עצמו?
אנוכי תיירת בעולם זר, ואני מנסה להבין מה נהוג בסיטואציה הזו ולהתנהג בהתאם.
מן הסתם אני גם טרודה מכך שזה יהיה נושא השיחה היחיד שלי מעתה ועד עולם, אבל מכיוון שאני מדברת בנושא אך ורק עם בן הזוג וגם שם, כמו כאן, המילים לא לגמרי נאמרות, אז זה כאילו לחיות בשתי מציאויות במקביל. כאילו שעד נקודה מסוימת, אם לא נותנים לזה שם, זה לא באמת קיים. והרי אני בעצם סתם פוחדת להכעיס את אלי המזל/הפולנים שאולי יענישו, ינקמו, או יזכו בצרבות איומות.
בכל מקרה, עשינו סקר שוק והזמנו את הספר הזה (במחיר זול יותר מהאתר, כולל משלוח, אני רואה), שאמור להגיע היום, ואז ארגיש יותר מבינה ונבונה. כן, אני יכולה לקרוא גם ברשת, ונכנסתי כבר לכמה שעוני Due Date שמסבירים לי שכעת מה שצומח בי הוא בגודל של גרעין תפוז, וכעת אפונה... אגב, הידעתן שמתחילים לספור מסוף המחזור ולא מתאריך ההתעברות המשוער? זה מסביר למה כל שעון הקדים אותי בשבוע ומשהו ולא הצלחתי להבין מה דפוק בחישוב.
בכל מקרה, החזרה לעבודה סבירה למדי. ברגעים מתים אני מתמלאת בתחושת אשם ובודקת שוב ושוב פגישות, ועדות, חומרים, אבל בינתיים נראה שרגעים מתים פשוט קורים וזה לא דווקא אומר שפספסתי משהו. גם התחבורה הציבורית לא נוראית מדי, חזרתי לקרוא וזה מאוד מעביר את הזמן. אני לא זוכרת אם כתבתי פה, אבל בתחילת השנה הצבתי לעצמי אתגר של 52 ספרים בשנה, ואתמול סיימתי ביומיים את ספר מספר 39. זה אומר שאני באיחור של שבוע, אני חושבת, אבל מקווה להשלים קריאה עוד השבוע ולהתאזן. מוזמנות לשלוח המלצות, כמובן.
אני בנשימה עצורה. בתיאוריה זה נראה שאני לקראת לקבל משהו שרציתי כבר שנים, ואני רק צועדת בזהירות בזהירות בזהירות, מחכה רק לראות מה יכול להתפקשש, משוכנעת שאם באמת רציתי משהו בלב שלם, אצטרך להיענש על זה. כאילו השאלה היחידה שיש היא אם לא אקבל אותו, או שאתחרט על שרציתי מלכתחילה...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה