ובכן, אני יושבת כאן על הספה וכותבת לכן בזמן שבמנשא של מילגה (שקיבלתי ממישהי ברשת חברתית שמעבירה לי מדי פעם מציאות שכבר לא מתאימות לה בגידול הילדים) שצמוד אלי שוכבת ילדה בת 4 שבועות וכ-4 משהו שעות.
בלילות האחרונים התחלנו ליישם גישה של שינה משותפת - בן הזוג מכוון ללכת לישון בשעות הקבועות שלו (כלומר, מתישהו בין 1-3 בלילה) בהתאם ללו"ז של האפרוח, והיא מושכבת בעגלה בכניסה לחדר שלנו (יש מאוורר תקרה ולפעמים גם מזגן והוא חושש שהם יהיו ישירות עליה). זה אמור להיות משמרות של לילה הוא, לילה אני, אבל בלילה שלו גם אני קמתי ובלילה שלי או שהיא הייתה מאוד שקטה או שאף אחד מאיתנו לא נדרש לקום. מכיוון שאני הולכת לישון יחסית מוקדם בערב (9-10) אז בכל מקרה יוצאות לי מספיק שעות שינה לפני שהם מתקרבים לשטח, אז להיות מוכנה לקום בלילה ואז להיות איתה עד שהוא קם זה לא כזה דרמטי. מכיוון שהתחלנו עם זה השבוע, אז אתמול סוף סוף הזמנתי עריסה מתחברת שכורה (אחרי התלבטויות מרובות אם לקנות או לשכור) שבתקווה תגיע לפני הסופ"ש, ואז אולי נוכל להאכיל אותה לצד המיטה במהלך הלילה ולחזור לישון.
עד כה אמא שלו עושה משמרת לילה אחת לשבוע (לבקשתו), ההורים שלי מבקרים אחת לשבוע ואנחנו הולכים בעגלה להורים שלו כדי שגם אבא שלו יראה אותה (אין סיבה שהוא לא יבוא לכאן, לא, זה פשוט לא קורה). בשישי האחרון גם ביקר הבוס הקודם שלי, שהוא מבחינתי סוג של אבא מאמץ, יחד עם אשתו, ולמרות שהם היו יחסית לזמן קצר (ובואו, כל מי שמכירה אותי ואת החרדה החברתית שלי יודעת שבעצם ככה אני מעדיפה את זה ואפילו זה מה שבחרתי מלכתחילה כשאמר לי שיוכלו להישאר רק לפרק זמן מוגבל באותה השעה) מאוד נהניתי. הם הביאו לקטנה (מתישהו גם אמצא כינוי בשבילה, כנראה) ציור שהאשה עשתה עבור כל אחד מהילדים והנכדים שלהם, עם שורה של חיות וחפצים ואיורים, שאפשר לעבור אותם צורה צורה, צבע צבע.
כתבתי לכן שבוע שעבר שביקשתי מבן הזוג לקחת את הכלבה לחיסון שלה כדי לשאול גם על ההתגרדויות. בסופו של דבר הוא קם עם כאב ראש עצום ולא תפקד ואני הייתי חייבת לקחת אותה (וכעסתי על זה). בסופו של דבר גיליתי עם הגיעי שפספסתי את התור ביומיים שלמים (וממש כעסתי על עצמי על זה) ועכשיו אני נוזפת בעצמי על בסיס יום-יומי עד כמה אני מזניחה, עד שיגיע התור החדש ביום חמישי. אני מנסה לעצור אותה מהתגרדויות כשאני יכולה ולסרק אותה, אבל בשורה התחתונה, לא סירקתי אותה מאז הסופ"ש ויש כבר שתי קרחות קטנות שנובעות מהגירודים שלה.
ברמת הזנחה אחרת - זו הרבה יותר מכוונת, אני חושדת - אני שוקלת משהו כמו 9.5 קילו פחות מהשקילה האחרונה בלידה. מכיוון שאני לא יודעת כמה שקלתי בהתחלה של התהליך, אני לא בטוחה אבל גם בן הזוג וגם אני חושדים שירדתי יותר משהעליתי. בתחתית הבור, אני מכירה בכך שחלק מזה הוא בכוונה. כלומר, עכשיו היא ישנה, אני יכולה לקום, ללכת למטבח, לחתוך לעצמי סלט או לאכול מעדן, או אפילו מהחלה שהכנתי אתמול. פשוט לא בא לי. עכשיו זה 8:30 בבוקר ואני ערה מ-6 אז זה לא כזה דרמטי, אבל זה מתחיל להתקדם בשעות במהלך היום, ועדיין... זה לא בסדר, אני יודעת שזה לא בסדר. את כל בגדי ההיריון כבר הכנסתי לשקית ומדי פעם אני שולפת עוד ג'ינס ישן מהארון ובודקת בחשש אם אני עוד נכנסת אליו. זה לא תקין. אני צריכה להיות יותר בוגר והגיונית מזה, אבל. אני מנחשת שזה קשור לשליטה. אני לא שולטת על הלו"ז שלה או הבכי שלה או כמה שהיא אוכלת (לא מספיק, לדעתי), אני לא שולטת על שעון החול המתקתק (teehee) בראי חופשת הלידה שלי והעובדה שמישהו מאיתנו בכל זאת יצטרך לעבוד, אז אולי פה אני תופסת על עצמי תחת. לא יודעת.
אם לפחות הייתה תועלת בכל זה. כשהגעתי למרפאה הווטרינרית והתנצלת שהתבלבלתי, הסברתי שאני עם תינוקת בבית ולא מאופסת והפקידה התפלאה שאני נראית כמו שאני נראית כשהיא בת 3 שבועות. כשהייתי בהיריון תמיד הופתעו לשמוע באיזה שבוע אני, בהתחשב איך שנראיתי (אבל תיאו, את יודעת שהיריון ראשון תמיד נראה יותר קטן) ואפילו השכנים בבניין הופתעו שכבר ילדתי, בהתחשב גודל הבטן שהייתה אז. אז מה? עד גיל 18 תמיד הייתי השמנה, ועכשיו לא משנה כמה אני אשמע משהו אחר, אני לא אפיק מזה מספיק. זה אף פעם לא מספיק.
בסדר, אפשר לברוח מהרבה דברים, רק לא מעצמנו. בכל מקרה, התור של הכלבונת נדחה ליום חמישי הקרוב - עוד יומיים! אני יודעת!!! - ואני מקווה שהפעם הוא יוכל לקחת אותה ולהוריד את זה ממני, ובתקווה נקבל תרופת אלרגיה כלשהי שתפחית מהגירודים. בינתיים החזרתי אותה לאוכל על בסיס דגים ואפילו הצפנו את התזונה שלה בטונה למשך כמה ימים, אבל זה לא עזר.
ברמת הפוליטיקה, כמובן שאקשר זאת לעצמי - זוכרת שישבנו במרפאה שם, בהמתנה לשאיבת ביציות ראשונה כשהממשלה הזו הושבעה, וזה הרגיש כמו פתיח של עולם חדש לחלוטין, שמשהו סוף סוף השתנה. גם מהשאיבה הראשונה וגם מהממשלה כנראה שלא יצא כלום, ובכל זאת בעקבות השאיבה הראשונה הגיעה
השנייה, וממנה הגיע הדבר המדהים הזה. אז אולי גם הממשלה, אפילו אם הייתה זמנית, היא הסנונית הראשונה?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה