ובכן, אתמול שבנו בעאלק כוחות מחודשים לעבודה.
בעיקר שמחתי לראות שרוב האנשים באמת היו בחופש ובתיבת המייל שלי הצטברו פחות מ-40 מיילים. תוך חצי שעה סגרתי את הפער והרגשתי בסיידר. השינוי לא היה דרמטי.
מצ"ב באופן ספונטני השלל שלי מיריד הספרים של סטימצקי שהיה בראש העין.
בבית השארתי כלב, שלא הבין מה פתאום אני יוצאת אחרי שאני נותנת לו אוכל, וכאות מחאה, סרב לאכול את ארוחת הבוקר והעיר את הבחור ביללות. אגב, זה היה צפוי בכזו מידה שהצעתי לבחור שבכמה בקרים לפני שאני חוזרת מהחופש, כבר אתחיל לתת לכלב אוכל ואז אצא להסתובב ברחוב קצת כדי להרגיל אותו לקונספט שאני לא תמיד בבית. הבחור סירב, הכלב ילל, ואני טענתי שהוא בעצם שר לו יום הולדת שמח.
אכן, אתמול הבחור חגג יום הולדת. הוא לא מתרגש מהעניין ולא חש צורך לחגוג ובעיקר לא אוהב תשומת לב וחפלה. אז בערב החג השני היינו אצל ההורים שלי והכנתי לו עוגת גבינה שהוא הכי אוהב וקניתי נרות עם להבות בצבעים שונים, ובארוחת הערב הרמנו כוסית ואחרי הארוחה כולם שרו לו יום הולדת שמח - כולל האחיינים - ונראה שהוא היה מרוצה. זה סוג תשומת הלב שהוא יכול להתמודד איתה (הוא שלח פרוסה מהעוגה באופן הצהרתי עם אח א' לאשתו, ויום למחרת מלמל בתסכול שהיא אפילו לא שלחה 'תודה').
אתמול השארתי לו פתק אוהב וצנצנת קטנה עם מסטיקים, והוא הודה לי על המחווה. בערב יצאנו לאכול במסעדה לבחירתו בקריית אונו שהייתה ממש טובה - בומביקס מורי, מומלץ בחום - ובלילה השארתי לו ברכה על הכרית (וקיבלתי הערה על כך שהוא התלהב מהצנצנת כי חשב שזה כמו M&Ms אבל במקום קיבל מסטיקים..). בין לבין, שלחתי הודעה ל-4 מחבריו עם תזכורת שהוא הסיר את התאריך מהפייסבוק אבל שאתמול הוא היום. אני יודעת שלפחות שניים מהם דיברנו איתו בטלפון. אחה"צ התקשרתי להורים שלי בדרך חזרה הביתה, הערתי אותם מהשנ"צ, והזכרתי להם להתקשר לאחל לו מזל טוב, כי כמובן שהם שכחו, כי כמובן שעשיתי אותו דבר עם יום ההולדת של גיסה ב' שהם גם שכחו...
וכאמור, עוד חודש ומשהו נטוס לחו"ל ואני אממן את כרטיסי הטיסה ונתחלק בתשלום על המלונות. בהנחה שזה לא ירד מהחשבון המשותף, שאותו אני ממילא מפמפמת. למרות שכרגע מה שבאמת בא לי זה לטוס לבד. לשים Mute על החלק שדואג לכל דבר חוץ ממני, להגיע לאנשהו שאפשר לטייל ברחובות ולחקור סמטאות, ולא להצטרך לחשוב על אף אחד או שום דבר מלבד לאן הרגליים שלי ייקחו אותי.
אכן you do it to yourself.
אגב ארוחת החג השני, אח א' הפתיע, הפציע ובא. אח ב' ואשתו גם באו, והיה מתח מוחשי באוויר משום שאח ב' לא מדבר עם אח א', אחרי ההתכתבות האחרונה. מלשון "אני אענה אם יפנו אלי, אבל אני לא מחפש קשר". הארוחה התחילה קצת מתוחה, אבל הצדדים שכן מתקשרים זה עם זה שוחחו, ואיכשהו הארוחה עברה בחיוך. עכשיו שאני חושבת על זה, אח א' לא דיבר הרבה, ובטח לא עם אח ב'. טמבל.
(בין דלתות סגורות, האחיינים דיברו אחד עם שני על הריב, כשהבחור מקשיב וצופה ואולי מנווט את השיחה, אבל רציתי לבלות איתם אז נכנסתי לחדר, ומן הסתם ילדיו של אח א' די השתתקו, ואני רק ביקשתי מהאחיין המתוסכל (בנו של אח ב') שלא יתן לתסכול שלו מהעניין - שלא לדבר על ההזדהות המוחלטת עם הוריו - לפגוע ביחסים ביניהם. הבחור זמם שם משהו, ואין לי ספק שהוא פתח את הנושא ומנשה לקדם הסכם שלום דרך הזאטוטים, אבל אני לא שואלת והוא לא אומר)
ועוד 4 ימים יש יום הולדת לגיסה א', והיא מתייעצת בפייסבוק מה כדאי לה לבקש כמתנה. ואני מתלבטת אם לשלוח לה הודעה ליום ההולדת, ההיא, כמו שתכננתי. אמא שלי אמרה שזה יהיה אצילי. אבל, בעולמנו, האם האצילות לא מתה?
בעיקר שמחתי לראות שרוב האנשים באמת היו בחופש ובתיבת המייל שלי הצטברו פחות מ-40 מיילים. תוך חצי שעה סגרתי את הפער והרגשתי בסיידר. השינוי לא היה דרמטי.
מצ"ב באופן ספונטני השלל שלי מיריד הספרים של סטימצקי שהיה בראש העין.
בבית השארתי כלב, שלא הבין מה פתאום אני יוצאת אחרי שאני נותנת לו אוכל, וכאות מחאה, סרב לאכול את ארוחת הבוקר והעיר את הבחור ביללות. אגב, זה היה צפוי בכזו מידה שהצעתי לבחור שבכמה בקרים לפני שאני חוזרת מהחופש, כבר אתחיל לתת לכלב אוכל ואז אצא להסתובב ברחוב קצת כדי להרגיל אותו לקונספט שאני לא תמיד בבית. הבחור סירב, הכלב ילל, ואני טענתי שהוא בעצם שר לו יום הולדת שמח.
אכן, אתמול הבחור חגג יום הולדת. הוא לא מתרגש מהעניין ולא חש צורך לחגוג ובעיקר לא אוהב תשומת לב וחפלה. אז בערב החג השני היינו אצל ההורים שלי והכנתי לו עוגת גבינה שהוא הכי אוהב וקניתי נרות עם להבות בצבעים שונים, ובארוחת הערב הרמנו כוסית ואחרי הארוחה כולם שרו לו יום הולדת שמח - כולל האחיינים - ונראה שהוא היה מרוצה. זה סוג תשומת הלב שהוא יכול להתמודד איתה (הוא שלח פרוסה מהעוגה באופן הצהרתי עם אח א' לאשתו, ויום למחרת מלמל בתסכול שהיא אפילו לא שלחה 'תודה').
אתמול השארתי לו פתק אוהב וצנצנת קטנה עם מסטיקים, והוא הודה לי על המחווה. בערב יצאנו לאכול במסעדה לבחירתו בקריית אונו שהייתה ממש טובה - בומביקס מורי, מומלץ בחום - ובלילה השארתי לו ברכה על הכרית (וקיבלתי הערה על כך שהוא התלהב מהצנצנת כי חשב שזה כמו M&Ms אבל במקום קיבל מסטיקים..). בין לבין, שלחתי הודעה ל-4 מחבריו עם תזכורת שהוא הסיר את התאריך מהפייסבוק אבל שאתמול הוא היום. אני יודעת שלפחות שניים מהם דיברנו איתו בטלפון. אחה"צ התקשרתי להורים שלי בדרך חזרה הביתה, הערתי אותם מהשנ"צ, והזכרתי להם להתקשר לאחל לו מזל טוב, כי כמובן שהם שכחו, כי כמובן שעשיתי אותו דבר עם יום ההולדת של גיסה ב' שהם גם שכחו...
וכאמור, עוד חודש ומשהו נטוס לחו"ל ואני אממן את כרטיסי הטיסה ונתחלק בתשלום על המלונות. בהנחה שזה לא ירד מהחשבון המשותף, שאותו אני ממילא מפמפמת. למרות שכרגע מה שבאמת בא לי זה לטוס לבד. לשים Mute על החלק שדואג לכל דבר חוץ ממני, להגיע לאנשהו שאפשר לטייל ברחובות ולחקור סמטאות, ולא להצטרך לחשוב על אף אחד או שום דבר מלבד לאן הרגליים שלי ייקחו אותי.
אכן you do it to yourself.
אגב ארוחת החג השני, אח א' הפתיע, הפציע ובא. אח ב' ואשתו גם באו, והיה מתח מוחשי באוויר משום שאח ב' לא מדבר עם אח א', אחרי ההתכתבות האחרונה. מלשון "אני אענה אם יפנו אלי, אבל אני לא מחפש קשר". הארוחה התחילה קצת מתוחה, אבל הצדדים שכן מתקשרים זה עם זה שוחחו, ואיכשהו הארוחה עברה בחיוך. עכשיו שאני חושבת על זה, אח א' לא דיבר הרבה, ובטח לא עם אח ב'. טמבל.
(בין דלתות סגורות, האחיינים דיברו אחד עם שני על הריב, כשהבחור מקשיב וצופה ואולי מנווט את השיחה, אבל רציתי לבלות איתם אז נכנסתי לחדר, ומן הסתם ילדיו של אח א' די השתתקו, ואני רק ביקשתי מהאחיין המתוסכל (בנו של אח ב') שלא יתן לתסכול שלו מהעניין - שלא לדבר על ההזדהות המוחלטת עם הוריו - לפגוע ביחסים ביניהם. הבחור זמם שם משהו, ואין לי ספק שהוא פתח את הנושא ומנשה לקדם הסכם שלום דרך הזאטוטים, אבל אני לא שואלת והוא לא אומר)
ועוד 4 ימים יש יום הולדת לגיסה א', והיא מתייעצת בפייסבוק מה כדאי לה לבקש כמתנה. ואני מתלבטת אם לשלוח לה הודעה ליום ההולדת, ההיא, כמו שתכננתי. אמא שלי אמרה שזה יהיה אצילי. אבל, בעולמנו, האם האצילות לא מתה?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה