מה תעשי תיאו, שוב תקטרי?
למה לקטר? לספר על ליל הסדר, קצת לפניו וקצת אחריו, מה רע?
מה רע...
בואי נתחיל ממה טוב.
ליל הסדר היה ממש נחמד. הלכנו להורים של הבחור ולמרות שהוא היה במצב רוח רע - אם כי הוא היה עצבני בגלל תגובה חסרת סבלנות שלי או בגלל שהוא ממש מואס בדת או בגלל שאלוהים יודע מה - היה נחמד. המשפחה סימפטית, קראנו את ההגדה במהירות והרצנו קצת בדיחות. שום דבר עמוק או רציני מדי, טלוויזיה ברקע, לא בדיוק קשר אבל מספיק קרוב.
התכתבתי מדי פעם עם אח ב'.
בהתאם להצעתו של הבחור, ולאחר אישורה של גיסה ב', ביום למחרת נסענו לאח ולגיסה, איפה שההורים שלי נשארו בלילה אחרי ליל הסדר. אז ראינו את האחיינים וההורים והאח והגיסה. כמובן שמיד שהגענו כולם התחילו לדבר על אח א' ואשתו, ואני מיד נצמדתי לאחיינים. אח ב' מדבר איתי הרבה על זה לאחרונה, ואני מרגישה שכבר אין לי מה לומר.
לא זוכרת אם כתבתי פה אבל ליום ההולדת שלו, הבחור ביקש פיקניק עם המשפחה שלי. הקונספט היה כל האחיינים ביחד, קצת גיבושון, אבל... אח א' כמובן לא חזר אלי לגבי זה, ואחרי שהבחור הבין לאן זה הולך, הוא ירד מהרעיון והציע שניסע לשם בבוקר של החג, במקום. כאמור, עם החרם של גיסה א', ודממת האלחוט מצד אח א', אין עם מי לדבר. אז סימסתי לאח א' שהפיקניק מבוטל, והוא השיב שהם פשוט לא סגורים על התוכניות לשבוע הבא - שקר מוחלט. גיסה א' לא מפסיקה להשוויץ בפייסבוק על איך כל חופשת חול המועד סגורה אצלה חודשים מראש - ואני אמרתי שניסע לאן שניסע ביום החג, והוא ענה בסתמיות, ואני, בטיפשותי, אווילותי ואיך שלא תקראו לזה, כתבתי המשך אחרי חצי שעה שכמובן שנשמח לקחת את האחיינים לראות את בני הדודים שלהם, ובלה בלה בלה, והוא תירץ לי שהוא מנסה למצוא צימר לחג שיקבל את כלבה שלהם ואם יצליח אז בטח יחזרו מאוחר, בלה בלה בלה indeed.
כאמור, אמר שיעדכן אותי. מצפה לשמוע ממנו ממש כל רגע. כמה
מתכננים טיסה לפורטוגל. מדברים על חיפוש הדירות בארץ כדי לקנות בית - עם חסכונות של אבא שלי למטרה ושלי. אתמול לקחתי את הכלב לחיסון בכלביה העירונית ואז לקחתי אותו לווטרינר כדי לברר למה הוא מיילל כשהוא עולה על המיטה או מותח את הרגליים האחוריות. החיסון עבר מצוין, אבל הרגל... הווטרינר החליט על בדיקת דם, ובשלב מסוים ניסו 4 נשים להחזיק את הכלב, וזה לא נגמר בטוב. כלומר, נוספו לי שריטות על ירך ימין ועל החזה - נוספו כי שבוע שעבר הכלב ניסה ללכת מכות עם כלב מעבר לגדר, ובזמן שאני נלחמת להשתלט עליו, כל הירך נשרטה וטיפה דיממה, ואז לא היה ברור מאיפה הכלב מדמם, תענוג... פעם היה לי ידיד ששמע את כל הסיפורים שלי, והקדיש לי את השיר "You Do it to Yourself". איבדתי את הפואנטה. אה כן, אז 4 נשים. בסוף הצלחנו להוציא לו דם כשרק 3 מחזיקות אותו, ואז טיילתי איתו לחצי שעה כדי לחזור לשמוע שהסוכר קצת נמוך ותפקודי כבד קצת ככה ואולי קצת אנמי ותחזרי עוד שבוע וננסה את הבדיקות שוב. אה, ויתכן שהיללה היא דלקת מפרקים, פריצת דיסק או גידול בעמוד השגרה. או סתם דלקת. בסוף סיכמנו שנתחיל טיפול אנטי דלקתי ואני אתפלל חלק כדי שלא נצטרך לעשות לו צילום גב תחת טשטוש. לפחות בחזית הזו יש שיפור והוא התחיל שוב לדלג את המדרגות, טפוטפוטפו...
אז מה כבר אפשר לומר.
אמרתי היום לבחור שבשבועות האחרונים, המחשבה הרפטטיבית שקופצת לי לראש היא חרטה על כך שלא הרגתי את עצמי כבר מזמן. הבהרתי שאין סיבה להעלות כוננות וכמובן שלא אעשה כלום, אבל פשוט מרגישה חרא. בין המשפחה לדאגות הבריאות של הבחור ומחשבות על פרנסה, ילדים, עתיד... אני מרגישה שאין לי כלום. ממש ממש כלום. אבל היי, לפחות יש לי לחם.
למה לקטר? לספר על ליל הסדר, קצת לפניו וקצת אחריו, מה רע?
מה רע...
בואי נתחיל ממה טוב.
ליל הסדר היה ממש נחמד. הלכנו להורים של הבחור ולמרות שהוא היה במצב רוח רע - אם כי הוא היה עצבני בגלל תגובה חסרת סבלנות שלי או בגלל שהוא ממש מואס בדת או בגלל שאלוהים יודע מה - היה נחמד. המשפחה סימפטית, קראנו את ההגדה במהירות והרצנו קצת בדיחות. שום דבר עמוק או רציני מדי, טלוויזיה ברקע, לא בדיוק קשר אבל מספיק קרוב.
התכתבתי מדי פעם עם אח ב'.
בהתאם להצעתו של הבחור, ולאחר אישורה של גיסה ב', ביום למחרת נסענו לאח ולגיסה, איפה שההורים שלי נשארו בלילה אחרי ליל הסדר. אז ראינו את האחיינים וההורים והאח והגיסה. כמובן שמיד שהגענו כולם התחילו לדבר על אח א' ואשתו, ואני מיד נצמדתי לאחיינים. אח ב' מדבר איתי הרבה על זה לאחרונה, ואני מרגישה שכבר אין לי מה לומר.
לא זוכרת אם כתבתי פה אבל ליום ההולדת שלו, הבחור ביקש פיקניק עם המשפחה שלי. הקונספט היה כל האחיינים ביחד, קצת גיבושון, אבל... אח א' כמובן לא חזר אלי לגבי זה, ואחרי שהבחור הבין לאן זה הולך, הוא ירד מהרעיון והציע שניסע לשם בבוקר של החג, במקום. כאמור, עם החרם של גיסה א', ודממת האלחוט מצד אח א', אין עם מי לדבר. אז סימסתי לאח א' שהפיקניק מבוטל, והוא השיב שהם פשוט לא סגורים על התוכניות לשבוע הבא - שקר מוחלט. גיסה א' לא מפסיקה להשוויץ בפייסבוק על איך כל חופשת חול המועד סגורה אצלה חודשים מראש - ואני אמרתי שניסע לאן שניסע ביום החג, והוא ענה בסתמיות, ואני, בטיפשותי, אווילותי ואיך שלא תקראו לזה, כתבתי המשך אחרי חצי שעה שכמובן שנשמח לקחת את האחיינים לראות את בני הדודים שלהם, ובלה בלה בלה, והוא תירץ לי שהוא מנסה למצוא צימר לחג שיקבל את כלבה שלהם ואם יצליח אז בטח יחזרו מאוחר, בלה בלה בלה indeed.
כאמור, אמר שיעדכן אותי. מצפה לשמוע ממנו ממש כל רגע. כמה
מתכננים טיסה לפורטוגל. מדברים על חיפוש הדירות בארץ כדי לקנות בית - עם חסכונות של אבא שלי למטרה ושלי. אתמול לקחתי את הכלב לחיסון בכלביה העירונית ואז לקחתי אותו לווטרינר כדי לברר למה הוא מיילל כשהוא עולה על המיטה או מותח את הרגליים האחוריות. החיסון עבר מצוין, אבל הרגל... הווטרינר החליט על בדיקת דם, ובשלב מסוים ניסו 4 נשים להחזיק את הכלב, וזה לא נגמר בטוב. כלומר, נוספו לי שריטות על ירך ימין ועל החזה - נוספו כי שבוע שעבר הכלב ניסה ללכת מכות עם כלב מעבר לגדר, ובזמן שאני נלחמת להשתלט עליו, כל הירך נשרטה וטיפה דיממה, ואז לא היה ברור מאיפה הכלב מדמם, תענוג... פעם היה לי ידיד ששמע את כל הסיפורים שלי, והקדיש לי את השיר "You Do it to Yourself". איבדתי את הפואנטה. אה כן, אז 4 נשים. בסוף הצלחנו להוציא לו דם כשרק 3 מחזיקות אותו, ואז טיילתי איתו לחצי שעה כדי לחזור לשמוע שהסוכר קצת נמוך ותפקודי כבד קצת ככה ואולי קצת אנמי ותחזרי עוד שבוע וננסה את הבדיקות שוב. אה, ויתכן שהיללה היא דלקת מפרקים, פריצת דיסק או גידול בעמוד השגרה. או סתם דלקת. בסוף סיכמנו שנתחיל טיפול אנטי דלקתי ואני אתפלל חלק כדי שלא נצטרך לעשות לו צילום גב תחת טשטוש. לפחות בחזית הזו יש שיפור והוא התחיל שוב לדלג את המדרגות, טפוטפוטפו...
אז מה כבר אפשר לומר.
אמרתי היום לבחור שבשבועות האחרונים, המחשבה הרפטטיבית שקופצת לי לראש היא חרטה על כך שלא הרגתי את עצמי כבר מזמן. הבהרתי שאין סיבה להעלות כוננות וכמובן שלא אעשה כלום, אבל פשוט מרגישה חרא. בין המשפחה לדאגות הבריאות של הבחור ומחשבות על פרנסה, ילדים, עתיד... אני מרגישה שאין לי כלום. ממש ממש כלום. אבל היי, לפחות יש לי לחם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה