אני מקווה שזה יהיה העדכון האחרון לתקופה מסוימת, בנושא המשפחה.
ובכן, ביום שישי, יום נישואין 49 להורים ויום הולדת לאחד מהאחיינים. התעוררתי ב-6:30 כי בעל הבית היה אמור להגיע עם האינסטלטור ב-7:30 לגבי נזילה שמפריעה לשכנה מתחתינו. אגב, גם עם בעל הבית לא חסר אקשן, אבל הבחור מתמודד עם זה לבד ומעדכן אותי רק בכותרות, ואני אסירת תודה שזה נחסך לי.
תחילת נספח בנושא בעלי הבית
אחרי שהשכירו לנו את הדירה, כביכול לטווח ארוך, התחילו לשקר לנו קצת לגבי שהם לא רוצים למכור, אבל איזה חבר מתווך שלהם רוצה להראות את הדירה ללקוח. המשיכו בשטויות ובהעמדות הפנים אלה למשך כמה זמן, ואני התחלתי להיכנס להתקפי חרדה בעקבות ה-melt down הטוטאלי ששנינו עברנו כשבעל הבית הקודם חיכה לסוף החוזה ואז הכריז שהוא מעלה את שכר הדירה ב-500 שקל ואם זה לא מוצא חן בעינינו, שנתחפף.
אחרי חודשיים-שלושה של משחקים כאלה, עימתנו את בעלי הבית עם השקרים שלהם ("הדירה לא למכירה", היא רק מוצגת ככה ב-yad 2, "המתווך הוא חבר שלנו" אם לא שואלים את המתווך...) והם ירדו מהנושא. לקראת חידוש החוזה, עשו דרכם לדירה והסבירו שהם אכן מעוניינים למכור ושיצרו קשר עם מתווך אחר - בשום שלב לא הודו שהקודם לא היה "חבר" אלא סתם שמוק שהם היו מאוכזבים ממנו - וסיכמנו על תנאים.
עזבו שאחרי שהשכנה למטה התחילה להתלונן על הנזילות, עברו חודשים עד שהם הגיעו לטיפול בבעיה - וכן, היה אינסטלטור אחד שנחשב להם יקר אחד אז הביאו בסוף עוד חבר, שאחר כך נעלם ולא עשה כלום, וסיפרו לשכנה שאנחנו בעצם לא מאפשרים לו להגיע לדירה ובגלל זה העיכוב - וכך, בשישי הראשון של שעון קיץ, היינו אמורים לצפות לאינסטלטור ב-7:30. מהלחץ והציפייה התעוררתי מוקדם, ויצאתי עם הכלב ועשיתי כלים והערתי את הבחור 20 דקות לפני. ב-8:00 בעל הבית הגיע לבד, מסתבר שלא רק שהאינסטלטור לא מגיע, גם בעל הבית יעשה את התיקון לבד - במקום השיפוץ הדרמטי שנדרש כדי שיפסיק לטפטף לשכנה, בעל הבית קיבל הנחיות על לשים חומר אוטם חדש על האמבטיה ולקוות לטוב. בסדר.
סוף נספח בנושא בעלי הבית
הוא בא והלך, הבחור לקח כדור וחזר לישון, אני הלכתי ברגל לקנות להרים פרחים. זר גדול ונחמד, ודאגתי להוסיף לו צבעים שידעתי שאמא שלי אוהבת, וחזרתי לדירה. בשלב מסוים לקחתי כדור וניסיתי לישון, אבל לא צלח. רק נעשיתי יותר עייפה ומתוסכלת. שאבתי ושטפתי את הבית כדי לנסות להוציא עצבים. אחה"צ נסענו להורים שלי. אנא שלי התרגשה מהפרחים ואילו אבא שלי פלט "עוד אחד?!". מסתבר שאח ב' שהגיע מוקדם בצהרים הביא זר פרחים משלו. אחרי שמן הסתם לא טרחו לענות להודעה שלי שבועיים לפני שהציעה בדיוק את זה. בסדר. הייתי קצרה וחסרת סבלנות עם הגיסה ושתי דקות אחרי שהאח הפציע משנת הצהרים שלו, אמרתי לו שזה לא יפה, שלא טרחו להגיב לי להודעה אבל הגיעו ככה. קטנונית? הוא חשב לדקה ואז התנצל, ומהר מאוד התחיל להסביר שזה בעצם תוצר שהם שכחו לגמרי, וכמעט הגיעו להורים, ואז עשו פניה והלכו לחפש...
בהמשך הערב אח א' הגיע עם ילדיו, כרגיל באיחור. כשישבנו לקפה בסלון עמדנו לחגוג יום הולדת לאחיין ולפתע אני רואה את אח ב' מסתכל במעטפה, ואז מגיש אותה לאח א' שמגיש להורים, "מתנה מאיתנו". כרטיס זוגי לסרט. שאת זה אח א' מציע לקנות להורים כבר שנים ואני תמיד עונה שזה לא מעניין אותם, שאבא שלי ממש לא מחפש לצאת מהבית וכו'. ממש כעסתי. אם לא היינו עומדים לחגוג לאחיין, הייתי קמה והולכת. כמו קומקום רותח, הרגשתי את הפנים של מאדימות, רציתי לצרוח ולהתפוצץ וללכת משם... שתקתי. יחסית מהר הגיעה דעיכה. פתאום לא היה לי אכפת. פתאום הרמתי ידיים ואף חלק מזה כבר לא שינה לי.
במהלך אותו ערב שמעתי את גיסה ב' ממלמלת - זה נאמר מול ההורים ולדעתי בקול ובכוונה - שאולי השנה יעשו הפסקה מסדר פסח, מכיוון שאני והבחור אצל הוריו (יתכן שהוסיפה שזה בתנאי שאח א' וילדיו לא יגיעו בגלל החרם שאישתו עושה). עקב כמות האנשים אמא שלי החליטה שזה יותר מדי עבודה בשבילה ומאז האירוח נופל על גיסה ב'. אמא שלה מכינה קינוחים, אמא שלי מכינה אוכל, היא מסדרת את הבית וסלט או שניים, ויש ארוחה. עלובה. אז גיסה ב' אמרה שאולי השנה ייקחו הפסקה, ואחי השיב שמה עם ההורים שלה, והיא אמרה שלא אכפת להם. מה שנכון. וזה עבר כאילו מתחת לרדאר, למרות שלמעורבים בנידון נראה לי די ברור שהיא ניסתה לגרום להורים שלי לשחרר אותה מעולו של זה. כאמור, אנחנו ממילא היינו אמורים להיות עם המשפחה של הבחור - תודה לאל, למפלצת הספגטי המעופפת ולכל מי שרק צריך.
הבחור שמע את השיח, ושאל את הוריו אם יהיה מקום להורים שלי. אמא שלו הגיבה בשמחה, וכמה לילות אחר כך, הצענו את זה להורים שלי. אמא שלי נפנפה את זה די במהירות, ואני אמרתי שהיא תוכל לתת הפסקה לגיסה ב'. אמא שלי ציינה את השיחה שכתבתי עליה מעלה, ואמרה שהיא הציעה לגיסה שאם אנחנו לא באים, ואח א' ומשפחתו לא יבואו, אפשר לעשות את זה אצלה ולא אצל הגיסה, אבל זו אמרה שזה לא נוח להורים שלה - שכן גם אח ב' ומשפחתו וגם הורי הגיסה גרים במרחק של שעה וחצי - שעתיים מההורים שלי. אז שוב אמרתי לאמא שלי, נו, אז למה לא לתת לה הפסקה? ואז...
היא השיבה בנבזיות שזה לא מקובל עליה. שהיא לא "תיכנע" לגיסה הזו ושאם הגיסה לא הייתה רוצה, היא לא הייתה עושה. ואני חזרתי ואמרתי, אבל הנה, יש מקום שמציע לארח אותך ואנשים נחמדים...
אני לא יודעת מה לומר.
אני לא מבינה למה זה צריך להיות כל כך קשה ומסובך. ורעיל. מעל לכל, מלא בארס ותחושות כל כך רעות. אני לא מבינה למה כל ביקור אצל המשפחה שלי משאיר אותי בתחושה יותר ויותר לבד. אני לא מבינה למה זה כל כך רע.
ובכן, ביום שישי, יום נישואין 49 להורים ויום הולדת לאחד מהאחיינים. התעוררתי ב-6:30 כי בעל הבית היה אמור להגיע עם האינסטלטור ב-7:30 לגבי נזילה שמפריעה לשכנה מתחתינו. אגב, גם עם בעל הבית לא חסר אקשן, אבל הבחור מתמודד עם זה לבד ומעדכן אותי רק בכותרות, ואני אסירת תודה שזה נחסך לי.
תחילת נספח בנושא בעלי הבית
אחרי שהשכירו לנו את הדירה, כביכול לטווח ארוך, התחילו לשקר לנו קצת לגבי שהם לא רוצים למכור, אבל איזה חבר מתווך שלהם רוצה להראות את הדירה ללקוח. המשיכו בשטויות ובהעמדות הפנים אלה למשך כמה זמן, ואני התחלתי להיכנס להתקפי חרדה בעקבות ה-melt down הטוטאלי ששנינו עברנו כשבעל הבית הקודם חיכה לסוף החוזה ואז הכריז שהוא מעלה את שכר הדירה ב-500 שקל ואם זה לא מוצא חן בעינינו, שנתחפף.
אחרי חודשיים-שלושה של משחקים כאלה, עימתנו את בעלי הבית עם השקרים שלהם ("הדירה לא למכירה", היא רק מוצגת ככה ב-yad 2, "המתווך הוא חבר שלנו" אם לא שואלים את המתווך...) והם ירדו מהנושא. לקראת חידוש החוזה, עשו דרכם לדירה והסבירו שהם אכן מעוניינים למכור ושיצרו קשר עם מתווך אחר - בשום שלב לא הודו שהקודם לא היה "חבר" אלא סתם שמוק שהם היו מאוכזבים ממנו - וסיכמנו על תנאים.
עזבו שאחרי שהשכנה למטה התחילה להתלונן על הנזילות, עברו חודשים עד שהם הגיעו לטיפול בבעיה - וכן, היה אינסטלטור אחד שנחשב להם יקר אחד אז הביאו בסוף עוד חבר, שאחר כך נעלם ולא עשה כלום, וסיפרו לשכנה שאנחנו בעצם לא מאפשרים לו להגיע לדירה ובגלל זה העיכוב - וכך, בשישי הראשון של שעון קיץ, היינו אמורים לצפות לאינסטלטור ב-7:30. מהלחץ והציפייה התעוררתי מוקדם, ויצאתי עם הכלב ועשיתי כלים והערתי את הבחור 20 דקות לפני. ב-8:00 בעל הבית הגיע לבד, מסתבר שלא רק שהאינסטלטור לא מגיע, גם בעל הבית יעשה את התיקון לבד - במקום השיפוץ הדרמטי שנדרש כדי שיפסיק לטפטף לשכנה, בעל הבית קיבל הנחיות על לשים חומר אוטם חדש על האמבטיה ולקוות לטוב. בסדר.
סוף נספח בנושא בעלי הבית
הוא בא והלך, הבחור לקח כדור וחזר לישון, אני הלכתי ברגל לקנות להרים פרחים. זר גדול ונחמד, ודאגתי להוסיף לו צבעים שידעתי שאמא שלי אוהבת, וחזרתי לדירה. בשלב מסוים לקחתי כדור וניסיתי לישון, אבל לא צלח. רק נעשיתי יותר עייפה ומתוסכלת. שאבתי ושטפתי את הבית כדי לנסות להוציא עצבים. אחה"צ נסענו להורים שלי. אנא שלי התרגשה מהפרחים ואילו אבא שלי פלט "עוד אחד?!". מסתבר שאח ב' שהגיע מוקדם בצהרים הביא זר פרחים משלו. אחרי שמן הסתם לא טרחו לענות להודעה שלי שבועיים לפני שהציעה בדיוק את זה. בסדר. הייתי קצרה וחסרת סבלנות עם הגיסה ושתי דקות אחרי שהאח הפציע משנת הצהרים שלו, אמרתי לו שזה לא יפה, שלא טרחו להגיב לי להודעה אבל הגיעו ככה. קטנונית? הוא חשב לדקה ואז התנצל, ומהר מאוד התחיל להסביר שזה בעצם תוצר שהם שכחו לגמרי, וכמעט הגיעו להורים, ואז עשו פניה והלכו לחפש...
בהמשך הערב אח א' הגיע עם ילדיו, כרגיל באיחור. כשישבנו לקפה בסלון עמדנו לחגוג יום הולדת לאחיין ולפתע אני רואה את אח ב' מסתכל במעטפה, ואז מגיש אותה לאח א' שמגיש להורים, "מתנה מאיתנו". כרטיס זוגי לסרט. שאת זה אח א' מציע לקנות להורים כבר שנים ואני תמיד עונה שזה לא מעניין אותם, שאבא שלי ממש לא מחפש לצאת מהבית וכו'. ממש כעסתי. אם לא היינו עומדים לחגוג לאחיין, הייתי קמה והולכת. כמו קומקום רותח, הרגשתי את הפנים של מאדימות, רציתי לצרוח ולהתפוצץ וללכת משם... שתקתי. יחסית מהר הגיעה דעיכה. פתאום לא היה לי אכפת. פתאום הרמתי ידיים ואף חלק מזה כבר לא שינה לי.
במהלך אותו ערב שמעתי את גיסה ב' ממלמלת - זה נאמר מול ההורים ולדעתי בקול ובכוונה - שאולי השנה יעשו הפסקה מסדר פסח, מכיוון שאני והבחור אצל הוריו (יתכן שהוסיפה שזה בתנאי שאח א' וילדיו לא יגיעו בגלל החרם שאישתו עושה). עקב כמות האנשים אמא שלי החליטה שזה יותר מדי עבודה בשבילה ומאז האירוח נופל על גיסה ב'. אמא שלה מכינה קינוחים, אמא שלי מכינה אוכל, היא מסדרת את הבית וסלט או שניים, ויש ארוחה. עלובה. אז גיסה ב' אמרה שאולי השנה ייקחו הפסקה, ואחי השיב שמה עם ההורים שלה, והיא אמרה שלא אכפת להם. מה שנכון. וזה עבר כאילו מתחת לרדאר, למרות שלמעורבים בנידון נראה לי די ברור שהיא ניסתה לגרום להורים שלי לשחרר אותה מעולו של זה. כאמור, אנחנו ממילא היינו אמורים להיות עם המשפחה של הבחור - תודה לאל, למפלצת הספגטי המעופפת ולכל מי שרק צריך.
הבחור שמע את השיח, ושאל את הוריו אם יהיה מקום להורים שלי. אמא שלו הגיבה בשמחה, וכמה לילות אחר כך, הצענו את זה להורים שלי. אמא שלי נפנפה את זה די במהירות, ואני אמרתי שהיא תוכל לתת הפסקה לגיסה ב'. אמא שלי ציינה את השיחה שכתבתי עליה מעלה, ואמרה שהיא הציעה לגיסה שאם אנחנו לא באים, ואח א' ומשפחתו לא יבואו, אפשר לעשות את זה אצלה ולא אצל הגיסה, אבל זו אמרה שזה לא נוח להורים שלה - שכן גם אח ב' ומשפחתו וגם הורי הגיסה גרים במרחק של שעה וחצי - שעתיים מההורים שלי. אז שוב אמרתי לאמא שלי, נו, אז למה לא לתת לה הפסקה? ואז...
היא השיבה בנבזיות שזה לא מקובל עליה. שהיא לא "תיכנע" לגיסה הזו ושאם הגיסה לא הייתה רוצה, היא לא הייתה עושה. ואני חזרתי ואמרתי, אבל הנה, יש מקום שמציע לארח אותך ואנשים נחמדים...
אני לא יודעת מה לומר.
אני לא מבינה למה זה צריך להיות כל כך קשה ומסובך. ורעיל. מעל לכל, מלא בארס ותחושות כל כך רעות. אני לא מבינה למה כל ביקור אצל המשפחה שלי משאיר אותי בתחושה יותר ויותר לבד. אני לא מבינה למה זה כל כך רע.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה