מסיימת שיחת טלפון עם אמא שלי.
איך, איך היא כל כך מככבת?
אני יודעת שהם מתכוונים לטוב. היא מציעה שהם יממנו ביקור שלו אצל מומחה, במקום שילך דרך קופת החולים. היא שואלת מה אפשר לעשות כדי לעזור לו פיזית כרגע. אם לא מפריע לו שזה מתגלגל ומתגלגל ומתגלגל.
הכוונות טובות. אני יודעת שהכוונות טובות.
בשישי הייתה אזכרה להורים שלה, וכמובן שאני נלחצתי מראש כי לא הספקתי להכין את העוגה שביקשו ממני ערב לפני כן. אז התעוררתי בשש ולא הצלחתי לישון. בשבע יצאתי מהמיטה, ולקחתי את הכלב לטיול. אחר כך לקחתי את הכלב יחד עם האוטו לשטיפה. תהליך של כשעה. אחר כך הכנתי את העוגה. הבחור התעורר והתחיל לעבוד על הסלט שביקשו. כל אחד סיים את שלו, התארגנות, יציאה.
חייבים לצאת בזמן כדי להגיע בזמן כי אחרת אבא יצרח.
מגיעים על הדקה, שלום לכולם, עולים לקברים, יציאה מוקדמת. מגיעה לבית ההורים ומיד מחממת את המרק על הכיריים ומורידה מכסים מצנצנות וקופסאות. מעלה תיאוריות איפה מתחבא המרק השני, כי יש שתי תחתיות למרקים בסלון, אבל רק סיר אחד על הגז. כשאמא שלי תגיע היא תגלה לי שהשני בתנור, תקלל את אבא שלי שנוהג כמו אישה זקנה, ותשבח את אח א' על כך שהסיר את כל המכסים מכל הדברים. אני אשים את סיר המרק מהתנור על הגז והיא תצרח עלי. אני אוריד את הסיר הכבד לסלון והיא תמלמל שהיא התכוונה שגבר יעשה את זה. בשלב זה, אני אחתוך למרפסת עם האחיינים והבחור ואעשה כמיטב יכולתי להיות רק איתם. זה יקל על שארית היום. בשלב מסוים היא תתנצל על הצרחות ואני אנזוף על המכסים, אבל לא תהיה בזה שום תועלת.
בשלב מסוים הבחור יעלה לנוח והאחיינים ילכו להתרוצץ ואני אלך לעזור לגיסה היחידה שמגיעה לסדר ולנקות ולשטוף כלים. הכלב ישתחרר וינסה לאכול עוגת שוקולד ואמא שלי תגיד 'ניחא' ולא תנסה לעצור אותו. אני אתחבא עד כמה שאפשר בחדרים. כשאחזור מטיול אחה"צ עם הכלב והבחור אגלה שהורידו רק עוגה אחת, ואת שלי השאירו למעלה. ממשיכים לסדר ולנקות. אני לוקחת אחריות על הפעלת המדיח כי גיסתי לועגת שאם נפעיל בלי שאמא שלי עשתה את הסדר שלה, נחטוף נזיפות.
היום יסתיים בכך שרק אחי הבכור והילדים שלו, והאח האמצעי ואשתו וילדיו, וההורים נמצאים. חוגגים יום הולדת לאחד מהאחיינים ואנחנו מתארגנים ונוסעים. בדרך הביתה, אם בגלל עייפות ואם בגלל אלוהים יודע מה, אני אבכה 5-10 דקות. נהיה בבית חצי שעה ואז ניסע להורים של הבחור לארוחת ערב.
היום היא מתקשרת ושואלת מה נשמע, וחוויה חיובית מכאן ואיזה נחמד משם. היא שואלת לגבי שלומנו ואז הבריאות של הבחור ואז הבריאות של הבחור ואז הבריאות של הבחור, ואני מחזיקה את דלת החומות בכתפי, השומרת המסורה שעומדת מול מתקפות האויב ששועט לעברה עם מוט עץ ענק, שוב, ושוב, ושוב. החומות מחזיקות. האויב נכנע ומסיים את השיחה במהירות, לאחר שקיבל הודעה שלא נגיע בשישי הקרוב (היינו כבר שבועיים ברצף, ועכשיו שבועיים ברצף לא נתראה).
אני מזנקת ראש קודם לתוך העבודה. אולי יהיה לי מזל ואטבע.
איך, איך היא כל כך מככבת?
אני יודעת שהם מתכוונים לטוב. היא מציעה שהם יממנו ביקור שלו אצל מומחה, במקום שילך דרך קופת החולים. היא שואלת מה אפשר לעשות כדי לעזור לו פיזית כרגע. אם לא מפריע לו שזה מתגלגל ומתגלגל ומתגלגל.
הכוונות טובות. אני יודעת שהכוונות טובות.
בשישי הייתה אזכרה להורים שלה, וכמובן שאני נלחצתי מראש כי לא הספקתי להכין את העוגה שביקשו ממני ערב לפני כן. אז התעוררתי בשש ולא הצלחתי לישון. בשבע יצאתי מהמיטה, ולקחתי את הכלב לטיול. אחר כך לקחתי את הכלב יחד עם האוטו לשטיפה. תהליך של כשעה. אחר כך הכנתי את העוגה. הבחור התעורר והתחיל לעבוד על הסלט שביקשו. כל אחד סיים את שלו, התארגנות, יציאה.
חייבים לצאת בזמן כדי להגיע בזמן כי אחרת אבא יצרח.
מגיעים על הדקה, שלום לכולם, עולים לקברים, יציאה מוקדמת. מגיעה לבית ההורים ומיד מחממת את המרק על הכיריים ומורידה מכסים מצנצנות וקופסאות. מעלה תיאוריות איפה מתחבא המרק השני, כי יש שתי תחתיות למרקים בסלון, אבל רק סיר אחד על הגז. כשאמא שלי תגיע היא תגלה לי שהשני בתנור, תקלל את אבא שלי שנוהג כמו אישה זקנה, ותשבח את אח א' על כך שהסיר את כל המכסים מכל הדברים. אני אשים את סיר המרק מהתנור על הגז והיא תצרח עלי. אני אוריד את הסיר הכבד לסלון והיא תמלמל שהיא התכוונה שגבר יעשה את זה. בשלב זה, אני אחתוך למרפסת עם האחיינים והבחור ואעשה כמיטב יכולתי להיות רק איתם. זה יקל על שארית היום. בשלב מסוים היא תתנצל על הצרחות ואני אנזוף על המכסים, אבל לא תהיה בזה שום תועלת.
בשלב מסוים הבחור יעלה לנוח והאחיינים ילכו להתרוצץ ואני אלך לעזור לגיסה היחידה שמגיעה לסדר ולנקות ולשטוף כלים. הכלב ישתחרר וינסה לאכול עוגת שוקולד ואמא שלי תגיד 'ניחא' ולא תנסה לעצור אותו. אני אתחבא עד כמה שאפשר בחדרים. כשאחזור מטיול אחה"צ עם הכלב והבחור אגלה שהורידו רק עוגה אחת, ואת שלי השאירו למעלה. ממשיכים לסדר ולנקות. אני לוקחת אחריות על הפעלת המדיח כי גיסתי לועגת שאם נפעיל בלי שאמא שלי עשתה את הסדר שלה, נחטוף נזיפות.
היום יסתיים בכך שרק אחי הבכור והילדים שלו, והאח האמצעי ואשתו וילדיו, וההורים נמצאים. חוגגים יום הולדת לאחד מהאחיינים ואנחנו מתארגנים ונוסעים. בדרך הביתה, אם בגלל עייפות ואם בגלל אלוהים יודע מה, אני אבכה 5-10 דקות. נהיה בבית חצי שעה ואז ניסע להורים של הבחור לארוחת ערב.
היום היא מתקשרת ושואלת מה נשמע, וחוויה חיובית מכאן ואיזה נחמד משם. היא שואלת לגבי שלומנו ואז הבריאות של הבחור ואז הבריאות של הבחור ואז הבריאות של הבחור, ואני מחזיקה את דלת החומות בכתפי, השומרת המסורה שעומדת מול מתקפות האויב ששועט לעברה עם מוט עץ ענק, שוב, ושוב, ושוב. החומות מחזיקות. האויב נכנע ומסיים את השיחה במהירות, לאחר שקיבל הודעה שלא נגיע בשישי הקרוב (היינו כבר שבועיים ברצף, ועכשיו שבועיים ברצף לא נתראה).
אני מזנקת ראש קודם לתוך העבודה. אולי יהיה לי מזל ואטבע.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה