טוב, מן הסתם הלחץ ירד ונשמנו עמוק.
אחרי החרדה מגיע הדכאון, וזה מעניק סוג של שלווה עמוקה, שקט תהומי. שזה טוב ורע, אבל כל מי שחווה התקף חרדה או פניקה יסכים שלפחות זה נותן קצת שקט במקום הסערה המחרפנת.
ניכר שהייתה אי תקשורת מהותית ביני לבין אבא שלי לגבי קניית הלפטופ (שקניתי לפני ימים ספורים, לפני הפוסט הקודם, ומבינה שזה לא היה ברור), שנבעה מסיבות שלא ברורות לי אבל ללא ספק קשורות לכך שהוא לוחץ לי על כפתור ההיסטריה נורא במהירות. שזה מתסכל אותי כל פעם מחדש, לא רק בגלל שאני בת 35 עם כרטיסי אשראי ועבודה וחיים משל עצמי ומה זה כביכול עצמאית, אלא גם בגלל שכבר בגיל 9 הוכחתי לעצמי שאני יכולה להוריד אותו במכות, אז בחייאת!
זו הייתה בדיחה, לכל המזדעזעים. כלומר, לא הייתי לגמרי מודעת למחלה שלו והוא זרק בדיחה שעצבנה אותי אז דחפתי אותו, והוא נפל. וזה לא היה בכוונת זדון, אבל אין ספק שזה קיבע לי משהו בראש לגבי זה שאולי לא כדאי לדחוף את אבא. מנגד, זה אף פעם לא גרם לו להיראות חלש או מינורי בעיני. או פחות מסוכן.
בכל מקרה, הוא התקשר אלי אחר הצהרים אחרי שהגיע הביתה. וידאתי איתו שהעובדה שחשבונית המס כן רשומה על שמו זה מספיק, למרות שהכסף עצמו ירד מהחשבון שלי, והוא אומר שכן, אם כי יש מצב שהוא משקר רק כדי שלא ארגיש רע עם זה. משיחה קצרה עם אמא שלי, הבנתי שהוא גם כנראה לא קרא את המייל ולא הבין את הכוונות שלי - הרי הסיבה העיקרית שאני שילמתי מהחשבון שלי הייתה בגלל שהמחשב היה יקר יותר ממה שאמרתי לו ולא היה לי שום רצון שהוא ישלם על כולו, ואילו כשאמא שלי דיברה איתו על החשבונית, הוא אמר לה משהו נוסח שזה 'יותר ממה שהוא הקציב', ואז היא ענתה לו שאני אחזיר לו, או מתכננת להחזיר, וכל זה כשהכסף לא יצא ממנו, כן? אני קניתי את המחשב? הצ'ק לא הופקד ולא כתוב כלום. כמה לחץ כל זה עושה לי. מטומטם.
בכל מקרה, הוא התקשר אתמול אחר הצהרים, אחרי שאמא שלי כנראה הזהירה אותו שנורא נלחצתי ונבהלתי. זוכרים את ד"ר ג'קיל ומר הייד? אז הוא היה הדוקטור. אדיב וחמוד, סנטה קלאוסי באופיו, רק רוצה לתת ושכולם יהיו שמחים. הוא הבטיח שחשבונית מס זה מספיק ושלא הייתי צריכה להשתמש בצ'ק בעת התשלום - שוב, אני 75% בטוחה שהוא משקר כדי להרגיע אותי וההחזר על המע"מ אבוד - ואמר לי לרשום את הצ'ק על כל הסכום שרשום בחשבונית ולהפקיד בחשבון שלי.
אז אני קצת יושבת על זה לראות איך אני ארגיש. הייתי שמחה לא להשתמש בו בכלל, אבל אני מציאותית. להגיד תודה ולשתוק. סביר להניח שאפקיד אותו על כל חשבון המחשב, ואעשה יותר נייסי נייסי כשאראה אותם בשישי.
אין, אין על הפניקה.
אחרי החרדה מגיע הדכאון, וזה מעניק סוג של שלווה עמוקה, שקט תהומי. שזה טוב ורע, אבל כל מי שחווה התקף חרדה או פניקה יסכים שלפחות זה נותן קצת שקט במקום הסערה המחרפנת.
ניכר שהייתה אי תקשורת מהותית ביני לבין אבא שלי לגבי קניית הלפטופ (שקניתי לפני ימים ספורים, לפני הפוסט הקודם, ומבינה שזה לא היה ברור), שנבעה מסיבות שלא ברורות לי אבל ללא ספק קשורות לכך שהוא לוחץ לי על כפתור ההיסטריה נורא במהירות. שזה מתסכל אותי כל פעם מחדש, לא רק בגלל שאני בת 35 עם כרטיסי אשראי ועבודה וחיים משל עצמי ומה זה כביכול עצמאית, אלא גם בגלל שכבר בגיל 9 הוכחתי לעצמי שאני יכולה להוריד אותו במכות, אז בחייאת!
זו הייתה בדיחה, לכל המזדעזעים. כלומר, לא הייתי לגמרי מודעת למחלה שלו והוא זרק בדיחה שעצבנה אותי אז דחפתי אותו, והוא נפל. וזה לא היה בכוונת זדון, אבל אין ספק שזה קיבע לי משהו בראש לגבי זה שאולי לא כדאי לדחוף את אבא. מנגד, זה אף פעם לא גרם לו להיראות חלש או מינורי בעיני. או פחות מסוכן.
בכל מקרה, הוא התקשר אלי אחר הצהרים אחרי שהגיע הביתה. וידאתי איתו שהעובדה שחשבונית המס כן רשומה על שמו זה מספיק, למרות שהכסף עצמו ירד מהחשבון שלי, והוא אומר שכן, אם כי יש מצב שהוא משקר רק כדי שלא ארגיש רע עם זה. משיחה קצרה עם אמא שלי, הבנתי שהוא גם כנראה לא קרא את המייל ולא הבין את הכוונות שלי - הרי הסיבה העיקרית שאני שילמתי מהחשבון שלי הייתה בגלל שהמחשב היה יקר יותר ממה שאמרתי לו ולא היה לי שום רצון שהוא ישלם על כולו, ואילו כשאמא שלי דיברה איתו על החשבונית, הוא אמר לה משהו נוסח שזה 'יותר ממה שהוא הקציב', ואז היא ענתה לו שאני אחזיר לו, או מתכננת להחזיר, וכל זה כשהכסף לא יצא ממנו, כן? אני קניתי את המחשב? הצ'ק לא הופקד ולא כתוב כלום. כמה לחץ כל זה עושה לי. מטומטם.
בכל מקרה, הוא התקשר אתמול אחר הצהרים, אחרי שאמא שלי כנראה הזהירה אותו שנורא נלחצתי ונבהלתי. זוכרים את ד"ר ג'קיל ומר הייד? אז הוא היה הדוקטור. אדיב וחמוד, סנטה קלאוסי באופיו, רק רוצה לתת ושכולם יהיו שמחים. הוא הבטיח שחשבונית מס זה מספיק ושלא הייתי צריכה להשתמש בצ'ק בעת התשלום - שוב, אני 75% בטוחה שהוא משקר כדי להרגיע אותי וההחזר על המע"מ אבוד - ואמר לי לרשום את הצ'ק על כל הסכום שרשום בחשבונית ולהפקיד בחשבון שלי.
אז אני קצת יושבת על זה לראות איך אני ארגיש. הייתי שמחה לא להשתמש בו בכלל, אבל אני מציאותית. להגיד תודה ולשתוק. סביר להניח שאפקיד אותו על כל חשבון המחשב, ואעשה יותר נייסי נייסי כשאראה אותם בשישי.
אין, אין על הפניקה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה