רוצה לכתוב וכרגיל משחקת מחבואים עם המחשבות.
אני קוראת את The Wind Up Bird Chronicle של מורקמי, בניסיון לסדוק קצת את הנטייה הקבועה שלי שאם משהו מאוד פופולרי, אני לא מתעניינת ולא מתעסקת אתו. את הארי פוטר, לדוגמא, לא קראתי, לא ראיתי, ולא מעניין אותי.
אבל הבחור המליץ לי על Kafka on the Shore, ואחרי שסיימתי אותו והשלמתי פעם בהשכלה בדמות The Great Gatsby, החלטתי כבר להמשיך בשוונג. בזמנו הורדתי טורנט של '1,001 ספרים לקרוא לפני המוות', אז עכשיו אני דגה מדי פעם משהו בקורא האלקטרוני לפי מה שצץ לי בראש שלא קראתי ובטח יהיה שם.
ממש name dropper אני. בכל מקרה, בשלב מסוים בספר אחת מהדמויות אמרה שמגיל צעיר היו אומרים לה מה לעשות ומה התחביבים שלה צריכים להיות ולפיכך היא אף פעם לא בחרה משהו בשביל עצמה, ועד שהגיע לגיל שיכלה, כבר לא ידעה מה היא רוצה.
זה מתחבר נחמד לכך שאחת מגיסותיי שאלה מה אני רוצה ליום ההולדת, וכשסיימתי להתרגש מכך שלשם שינוי שואלים אותי לפני ולא ביום עצמו, פניתי לשאול חברות ואנשים מה הם חושבים שכדאי לי לבקש, כי אין לי מושג מה אני רוצה.
שזה יכול להיות השם של הביוגרפיה שלי, אם כי זה לא הכי 'מכיר'. ושכן התוכן עצמו יהיה מרתק, כי מי לא ירצה לשמוע על אישה שמתעוררת לפני השעון המעורר כי הוא מלחיץ אותה. ואם אנחנו כבר בימי הולדת ושעונים, אז היי, יום הולדת 35. אין ספק שהשעון הביולוגי כבר צלצל ולחצתי עליו סנוז כל כך הרבה פעמים שלא פלא שאני כל כך לחוצה כל הזמן.
אני משוכנעת שהייתה לי פואנטה בפוסט הזה.
בכל מקרה, עקב תאקל של הכלב (שהוא בסדר, תודה למתעניינים) ויתרתי על הארוחה המשפחתית ביום שישי ונסעתי להורים בשבת. הבחור נשאר בבית בכאבים, והכלב ואני נהנינו מהנסיעה עם רדיו בפול ווליום ופתיחת חלון בכל עצירה כדי שהוא יציץ החוצה ויעשה חנדלעך לצופים. הנסיעה להורים בדרך כלל פעם בשבועיים, עקב שישי אצל ההורים שלי ושישי אצל ההורים שלו. ובשישי בצד שלי מגיע גם אחד מהאחים עם ילדיו. הפעם, כאמור, זו הייתי רק אני וההורים לשם שינוי היו רגועים וחביבים. שינוי מרענן.
אני קטועה יותר מהרגיל בפוסט הזה. רוצה לדבר אבל לא יודעת מה לומר. אני ישנה גרוע. יש לי מודד צעדים שכזה שגם מודד איכות שינה, ואני לא מגיעה לשעתיים של שינה עמוקה כבר שבועות. התסכול נוזל לי מכל נקבובית, ואני לא כל כך נחמדה. אני כועסת על הבחור, על השעון הביולוגי, על עצמי. על העולם. ילדה קטנה בת אוטוטו 35.
באמת שהייתה לי פואנטה בפוסט הזה.
אני קוראת את The Wind Up Bird Chronicle של מורקמי, בניסיון לסדוק קצת את הנטייה הקבועה שלי שאם משהו מאוד פופולרי, אני לא מתעניינת ולא מתעסקת אתו. את הארי פוטר, לדוגמא, לא קראתי, לא ראיתי, ולא מעניין אותי.
אבל הבחור המליץ לי על Kafka on the Shore, ואחרי שסיימתי אותו והשלמתי פעם בהשכלה בדמות The Great Gatsby, החלטתי כבר להמשיך בשוונג. בזמנו הורדתי טורנט של '1,001 ספרים לקרוא לפני המוות', אז עכשיו אני דגה מדי פעם משהו בקורא האלקטרוני לפי מה שצץ לי בראש שלא קראתי ובטח יהיה שם.
ממש name dropper אני. בכל מקרה, בשלב מסוים בספר אחת מהדמויות אמרה שמגיל צעיר היו אומרים לה מה לעשות ומה התחביבים שלה צריכים להיות ולפיכך היא אף פעם לא בחרה משהו בשביל עצמה, ועד שהגיע לגיל שיכלה, כבר לא ידעה מה היא רוצה.
זה מתחבר נחמד לכך שאחת מגיסותיי שאלה מה אני רוצה ליום ההולדת, וכשסיימתי להתרגש מכך שלשם שינוי שואלים אותי לפני ולא ביום עצמו, פניתי לשאול חברות ואנשים מה הם חושבים שכדאי לי לבקש, כי אין לי מושג מה אני רוצה.
שזה יכול להיות השם של הביוגרפיה שלי, אם כי זה לא הכי 'מכיר'. ושכן התוכן עצמו יהיה מרתק, כי מי לא ירצה לשמוע על אישה שמתעוררת לפני השעון המעורר כי הוא מלחיץ אותה. ואם אנחנו כבר בימי הולדת ושעונים, אז היי, יום הולדת 35. אין ספק שהשעון הביולוגי כבר צלצל ולחצתי עליו סנוז כל כך הרבה פעמים שלא פלא שאני כל כך לחוצה כל הזמן.
אני משוכנעת שהייתה לי פואנטה בפוסט הזה.
בכל מקרה, עקב תאקל של הכלב (שהוא בסדר, תודה למתעניינים) ויתרתי על הארוחה המשפחתית ביום שישי ונסעתי להורים בשבת. הבחור נשאר בבית בכאבים, והכלב ואני נהנינו מהנסיעה עם רדיו בפול ווליום ופתיחת חלון בכל עצירה כדי שהוא יציץ החוצה ויעשה חנדלעך לצופים. הנסיעה להורים בדרך כלל פעם בשבועיים, עקב שישי אצל ההורים שלי ושישי אצל ההורים שלו. ובשישי בצד שלי מגיע גם אחד מהאחים עם ילדיו. הפעם, כאמור, זו הייתי רק אני וההורים לשם שינוי היו רגועים וחביבים. שינוי מרענן.
אני קטועה יותר מהרגיל בפוסט הזה. רוצה לדבר אבל לא יודעת מה לומר. אני ישנה גרוע. יש לי מודד צעדים שכזה שגם מודד איכות שינה, ואני לא מגיעה לשעתיים של שינה עמוקה כבר שבועות. התסכול נוזל לי מכל נקבובית, ואני לא כל כך נחמדה. אני כועסת על הבחור, על השעון הביולוגי, על עצמי. על העולם. ילדה קטנה בת אוטוטו 35.
באמת שהייתה לי פואנטה בפוסט הזה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה