לפני 8 בבוקר ואמא שלי מתקשרת.
"הגיסות שלך עלו לנו על העצבים ביום שישי!!!"
בחמישי נפגשנו כל המשפחה (מלבד הבחור) לאזכרה של דוד ודודה. כתבתי קטע שלם עליהם, אבל נניח לזה. לא מתחילים ככה שבוע.
אח ב' נסע עם משפחתו אחר כך להורים שלי להיות שם במהלך הסופ"ש ואח א' המשיך עם אשתו והילדים לבילויים. סבבה.
(חשוב לציין זאת כדי להבהיר שאחרת אף אחת מהגיסות לא הייתה מגיעה, מה שבעיני אפילו די הגיוני כי האזכרה בחור ויש להן ילדים. בסדר. גם את זה אמא שלי העלתה בשיחה, שכמובן שהן לא הגיעו מרצונן אלא שהסתדר בתוכניות)
הבוקר אמא שלי מתקשרת אלי ומיד מתחילה להתלונן על הגיסות.
גיסה א' הריצה את הכלבה שלה המון קילומטרים לבית של ההורים שלי, ואז זאת הגיע מתנשמת ושתתה המון ואז נרגעה והקיאה.
ואחיין א' הגיע על אופניים אבל לא רצה לחזור עליהם אבל הכריחו אותו.
והם התיישבו לאכול 45 דקות אחרי השעה שהם מעדיפים וגיסה א' עדיין לא הגיעה בשלב הזה.
וגיסה ב' לקחה לאמא שלי כמה בירות מהמקרר ואמרה לה - "לקחתי כמה בירות, בסדר?" וארזה אותן בתיק לקחת הביתה.
ואמא שלי מתלוננת ומתלוננת, ולכל דבר יש לי תשובה.
הריצה את הכלבה - כלבה שלה, מה עניינך? חבל שהכלבה הקיאה, אבל בסדר, ככה לומדים.
הכריחה את האחיין לרכב - את היית עושה בדיוק אותו דבר לכל אחד מהילדים שלך.
לקחה בירות - היא סיימה את המשפט בסימן שאלה, למה לא אמרת לה שזה לא בסדר?
והדיון מהר מאוד הפך להיות שאני מבקשת מאמא שלי שתדבר עם אבא שלי לגבי לצמצם את ארוחות יום שישי לפעם בשבועיים, כי הדבר היחיד שקורה הוא שהיא ואבי נעשים מרירים ועצבניים ומתלחששים מאחורי הגב ומתמלאים בטינה, וזה עושה אווירה לא נעימה.
מה התועלת ב'לא פתחתי את זה כדי לא לריב' אם את מסתובבת בפרצוף חמוץ ומתלוננת על כל דבר?
אז אמא שלי סיימה את השיחה בעצבים, "אני אמצא מישהו אחר להתלונן לו", וניתקה.
היה לי בוקר מחורבן. זה לא משפר אותו.
"הגיסות שלך עלו לנו על העצבים ביום שישי!!!"
בחמישי נפגשנו כל המשפחה (מלבד הבחור) לאזכרה של דוד ודודה. כתבתי קטע שלם עליהם, אבל נניח לזה. לא מתחילים ככה שבוע.
אח ב' נסע עם משפחתו אחר כך להורים שלי להיות שם במהלך הסופ"ש ואח א' המשיך עם אשתו והילדים לבילויים. סבבה.
(חשוב לציין זאת כדי להבהיר שאחרת אף אחת מהגיסות לא הייתה מגיעה, מה שבעיני אפילו די הגיוני כי האזכרה בחור ויש להן ילדים. בסדר. גם את זה אמא שלי העלתה בשיחה, שכמובן שהן לא הגיעו מרצונן אלא שהסתדר בתוכניות)
הבוקר אמא שלי מתקשרת אלי ומיד מתחילה להתלונן על הגיסות.
גיסה א' הריצה את הכלבה שלה המון קילומטרים לבית של ההורים שלי, ואז זאת הגיע מתנשמת ושתתה המון ואז נרגעה והקיאה.
ואחיין א' הגיע על אופניים אבל לא רצה לחזור עליהם אבל הכריחו אותו.
והם התיישבו לאכול 45 דקות אחרי השעה שהם מעדיפים וגיסה א' עדיין לא הגיעה בשלב הזה.
וגיסה ב' לקחה לאמא שלי כמה בירות מהמקרר ואמרה לה - "לקחתי כמה בירות, בסדר?" וארזה אותן בתיק לקחת הביתה.
ואמא שלי מתלוננת ומתלוננת, ולכל דבר יש לי תשובה.
הריצה את הכלבה - כלבה שלה, מה עניינך? חבל שהכלבה הקיאה, אבל בסדר, ככה לומדים.
הכריחה את האחיין לרכב - את היית עושה בדיוק אותו דבר לכל אחד מהילדים שלך.
לקחה בירות - היא סיימה את המשפט בסימן שאלה, למה לא אמרת לה שזה לא בסדר?
והדיון מהר מאוד הפך להיות שאני מבקשת מאמא שלי שתדבר עם אבא שלי לגבי לצמצם את ארוחות יום שישי לפעם בשבועיים, כי הדבר היחיד שקורה הוא שהיא ואבי נעשים מרירים ועצבניים ומתלחששים מאחורי הגב ומתמלאים בטינה, וזה עושה אווירה לא נעימה.
מה התועלת ב'לא פתחתי את זה כדי לא לריב' אם את מסתובבת בפרצוף חמוץ ומתלוננת על כל דבר?
אז אמא שלי סיימה את השיחה בעצבים, "אני אמצא מישהו אחר להתלונן לו", וניתקה.
היה לי בוקר מחורבן. זה לא משפר אותו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה