עולם האסוציאציות שלי נותר מצומצם ולכן אחזור ואתייחס למה שראיתי בסדרות טלוויזיה וסרטים כ-reference points להיריון: אז נכון הקטע שתמיד פתאום האישה נראית מופתעת, ואז אומרת "I think I felt the baby kick"? ואז מהר מהר מישהו שם יד על הבטן ולפתע שניהם קורנים בו זמנית?
אז כמובן שאצלי זה היה "תקשיב, נראה לי שאני מרגישה משהו. הרגשתי גם אתמול, אבל לא הייתי בטוחה." הוא מניח יד על הבטן, מחכה מחכה ואז מרגיש משהו, ואז פוצח בדיון לגבי האם זו אני או היא. הרבה פחות התרגשות ופוצי מוצי, הרבה יותר מה לעזאזל קורה בגוף שלי ואין לי מושג מהחיים שלי. זה היה לפני שבועיים, בערך, אולי שבוע וחצי (הזמן איבד משמעות אם הוא לא בפורמט של שבועות היריון). עכשיו אני כבר סוג של יודעת מה אני מחפשת מבחינת התחושות ואז מזהה יותר בקלות, מה גם שהיא כנראה גדלה ויכולה יותר להביע נוכחות. לפני יומיים-שלושה חשבתי לעצמי שלדעתי לא הרגשתי אותה מספיק ביום מסוים בו הייתי עמוסה בעבודה, אז בבוקר אמרתי לה שנעשה עסק - אני ממשיכה כרגיל והיא מתישהו במהלך היום מביעה נוכחות. אז קיבלתי איזה בוקר טוב בבטן בעודי נוסעת באוטובוס וחייכתי ואמרתי תודה, ואנחנו ממשיכות.
אתמול כששכבתי במיטה ואחר כך ישבתי בסלון כבר הייתי יותר מפוקסת וקשובה, ויכולתי להרגיש תנועה ערה (שגם הורגשה מחוץ לגוף) וכבר הבוקר שוב קיבלתי איתותי בוקר טוב. התיאור הכי קרוב הוא באמת 'פרפרים בבטן', כי בהתחלה באמת שלא הייתי בטוחה. בכל מקרה, יש תנועה שם מטה, סקר חלבון עוברי נראה שיצא בסדר, ממשיכים.
בגזרת האולטרסאונד הביתי, אחרי שבועיים במהלכם ניסיתי 4 פלאפונים (2 שנמצאים ברשימה ו-2 שלו) מהם 1 שידוע לי שכן עובד עם תושבת אחרת, התקשרתי שוב לתמיכה הטכנית, ואז ביקשו שאהיה עם הטלפון לידי ואעשה נסיונות חוזרים. אחרי איזה חצי שעה שהם זורקים לי כל פתרון שהיה להם ברשימת ה-troubleshooting, ואבא של בן הזוג, בעל הפלאפון הרלוונטי, מחכה אצלנו בסבלנות, קיבלתי אישור שישלחו לי מכשיר חלופי. התרגשות. אמנם זה היה לפני שבוע, אבל היום אמור להגיע החלופי. בן הזוג משום מה מספיק אופטימי לחשוב שאולי זה יעבוד עם הפלאפונים שלנו, אני אהיה מספיק שמחה אם זה יעבוד עם הפלאפון של האבא ויהיה לי אמצעי קשר ופיקוח על הפצפונת, אם כי כל עוד היא בועטת, אני יותר רגועה בכללי.
בגזרת המשפחה של בן הזוג, יש אקשן. גיסתו ילדה, וכעבור חודש הם החליטו לעשות אירוע, בימים אלה ממש. עכשיו, נכון שהם מדברים על מקום יחסית פתוח, ו-60 מוזמנים למקום שאפשר עד 150, וכולם מחוסנים (אם כי יש מצב שהגיסה עצמה לא קיבלה בוסטר והחיסון לא עוזר לי מבחינת כמה מדבקים הם יכולים להיות), אבל מן הסתם התעוררו חששות. הרפלקס הראשוני שלי היה לסגור זמן ביומן ולתכנן יציאה מוקדמת מהמשרד, אבל בן הזוג אוטומטית נעמד על הרגליים ואמר שבשום פנים ואופן לא הולכים לאירוע בימים אלה. אז ההורים לא רוצים ללכת (אבל ילכו, כי מה לעשות, הבן שלהם), שני האחים לא רוצים ללכת (והתחילו להתכסח עם האח) והרמיזות מעידות שזה כנראה בלחץ הגיסה ולא לגמרי מרצונו של האח, שעדיין נפגע מכך שאמרו לו שרוב המשפחה שלו לא תגיע כי כולם פוחדים להידבק (זה כולל את המשפחה המורחבת). אני עוד מנסה לגשר ולהציע לו שנקפוץ ונהיה שם רק איזה 10 דקות, או שנביא מתנה ונלך, אבל כרגע הוא בעיקר מעוצבן מכך שהגיסה מנסה לכפות משהו שדי ברור שאף אחד לא רוצה בצד שלהם, וגם האח בשלב מסוים התחיל לענות ברוח של 'זה המצב', שהוא פירש כ'זה מה שאשתי אומרת שיהיה'. מהניסיון הכואב שלי, אני שומרת על זכות השתיקה ומנסה לרכך אותו עד כמה שניתן, כדי שהקשר עם האח לא יפגע וכן שיהיה קשר בין הזאטוטים, טפו טפו טפו, בעתיד, כמו שהוא רוצה. נראה מה יהיה.
בחזית העבודה, אחרי הרבה מאוד תסכול ועצבים, קיבלנו הודעה הבוקר שאפילו אצלנו נשבר ומשבוע הבא, עוברים לקפסולה של יומיים בבית. בינינו, אעשה כמיטב יכולתי למנף את זה למשהו קבוע עד סוף ההיריון, גם אם יחזירו אותנו לפחות. זה רק מעיד עד כמה המצב חמור, ואני יודעת שבקומה שלנו כבר היה מאומת אחד וחצי מהקומה נעדרה בשלב זה או אחר בגלל שהילדים שלה בבידוד. אגב, השינוי הנוכחי של מתווה הבדיקות מעיד, לדעתי שהממשלה פשוט ויתרה וזורמת כמו מרבית הממשלות האחרות (שמעתן שבריטניה ממשיכה להסיר מגבלות?) בתקווה לחסינות עדר או לפחות הרבה חולים ללא יותר מדי חולים קשה. המתים פחות נספרים כבר, אני חושבת. בתחבורה הציבורית אני נוסעת עם מסכת מנתחים ועליה מסכת בד, במשרד אני 'רק' עם מסכת מנתחים אבל כבר יצא לי לסרב שמישהו תשב אצלי במשרד ותאכל צהרים בזמן שאנחנו מדברות כי אז היא תהיה בלי מסכה - בסוף ישבנו ב-open space במרחק של 2 מטר כשאני עם מסכה.
הבועה שלי הולכת ומתכווצת, ועם כמה שאני מבקרת ומקטרת על אמא שלי, אין ספק שיש יתרונות בצמצום החשיפה לאנשים אחרים, מהבחינה הפיזית והרגשית. אני לא אוהבת את הגישה הזו, אבל אין ספק שהיא דורשת פחות התמודדות.
מקווה שאתן שומרות על עצמכן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה