אני בתחושה כל כך רעה שאני באמת לא יודעת מה לעשות עם עצמי.
בעודי מקלידה את את המילים אני שומעת במוח מקהלה רחוקה שמזמרת לעצמה "הורמונים" ומדמיינת את הראש שלי מתפוצץ. אולי נתחיל מחדשות טובות כדי לאזן. המצב של אבא שלי משתפר לעיתו, היום כבר לא היה חום והוא מצליח לצאת מהמיטה ו"להסתובב" בבית (אם לוקחים בחשבון ש"להסתובב" זה ללכת עם הליכון מנקודה לנקודה, ואז להתיישב שם). בדיקת דם מאתמול העידה שהוא כנראה תפס וירוס שעשה עבודה יסודית, אבל מכיוון שהיום לראשונה אין לו חום מאז יום שבת, ניכרת מגמת שיפור ואין צורך בטיפול נוסף. התקווה היא שעוד כשבוע שניהם יחזרו להיות בסדר גמור ויוכלו להתנסות בחיסון הרביעי, על כל מקרה.
כמו כן, אחרי 43-44 שעות, גם בן הזוג ואנוכי קיבלנו הודעה שאנחנו שליליים לקורונה. אמנם בשלב זה הלך הרוח היה יותר לכיוון "עדיף שזה יהיה חיובי כי אז לפחות עברנו את הנורא מכל בימים אלה, ושרדנו", אבל ניחא. השיעולים שלו משתפרים קצת, האפים הסתומים ממשיכים לדלוף, והקול שלי צנח בכמה אוקטבות. בכל מקרה, מחר כבר אסע למשרד אם כי סיכמנו שמעכשיו ועד דעיכת האומיקרון, אסע למשרד 3 פעמים בשבוע ברכב, כדי להפחית חשיפה. במשרד אני ממילא עם מסכה בשנייה שאני יוצאת מהחדר שלי, או כשמישהו מכניס לתוכו את הראש.
אחרי שאחי האמצעי התקשר בערב שני (כרגיל, בשעה מאוחרת שכבר לא נוחה לי) וסיננתי, חזרתי אליו בערב שלישי. לא ניכנס פה יותר מדי לעומק הדברים. בשורה התחתונה, ניסיתי לשקף לו את התסכול שחוויתי ולבקש שלא יסתירו ממנו דברים בעתיד, והוא התחמק מכל הבקשות וההצהרות שלי ורק עסק בלהגן על עמדתו. גם משפטים ברוח 'שים את עצמך בנעליים שלי' לא עזרו בשום דבר. בשלב מסוים אפילו זכיתי לסטירת לחי מצלצלת כשהוא הזכיר את המשבר שהיה לי לפני כמה שנים כשבשיאו התחלתי "להקפיץ" קלונקס רק כדי להפסיק התקף חרדה היסטרי (בסוף הגעתי ל-3.5 מ"ג ובי"ח, שם אמרו שיפסיקו להלחיץ ויתנו לי לישון בשקט). בזמנו בן הזוג התקשר לעזרתו, וכמובן שהנושא לא צוין בשנית, שלא לדבר על בפני ההורים. אז הוא החזיר לי את זה ברוח 'יש גם דברים רפואיים אצלך שביקשת שלא אחשוף'. באותו הרגע שאלתי אותו אם הוא חושב שהיה עוזר שההורים היו יודעים, או שזה בכלל עניינים והיה ברור שהוא סתם שלף את זה כמכה מתחת לחגורה ולא יודע לאן ללכת עם זה, אבל ככל שעובר הזמן והסימן על הלחי נותר, מתחדדת בי התחושה שאני פשוט לבד במערכה ביחס למשפחה הזו.
מחר חוזרת למשרד. בינתיים, סוגרת את המחשב להיום והולכת למיטה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה