אני נכנסת למטבחון במשרד.
יש שם שתי נשים מהקומה, ועוד אישה מבוגרת שמציידת את המטבחון.
אחת מהנשים בקומה, מאוד נחמדה ששוחחתי איתה מספר פעמים, בלי מסכה. זו לא הפעם הראשונה. האישה שמשוחחת איתה בהיריון, והמבוגרת שמציידת את המטבחון כבר החלימה מהקורונה.
אני מחכה בסבלנות שיכינו קפה.
בשלב מסוים השיחה מתגלגלת, ואז אותה ההיא, בלי המסיכה, אומרת בחיוך שיש משהו בקומה שלנו, כל אישה שם עובדת חצי שנה ונכנסת להיריון.
בשלב הזה הדם עלה לי לראש ולא יכולתי לשמוע כלום, רק דמיינתי את הצחוק של הקהל שצופה בהקלטה הזו, דמיינתי איזו סצנה חוצבת להבות, או סתם אותי אומרת בקול בלתי נסבל שזה מעניין, כי אני בקומה הזו כבר כמעט 6 שנים ומנסה להיכנס להיריון כבר שנתיים והנה, שני סבבי IVF ושתי החזרות וכלום, ואז זורקת את הכוס על הרצפה והולכת.
מיותר לומר שלא עשיתי כלום. שתקתי ודמיינתי את הצחוק של הקהל, מחריש לי באוזניים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה