חלמתי עליך בלילה.
זה קורה מעט מאוד, אני אפילו לא זוכרת את הפעם האחרונה.
מה שכן, זה בא רק כשחסר לי חום. כשאני מרגישה לבד.
ועכשיו אני רוצה לחייך כשאני חושבת על זה, ואני מתרפקת על הזיכרון, ואפילו שלא הספקנו להתחבק בחלום, זה כל מה שאני רוצה. אני מדמיינת את עצמי מסמסת לך שחלמתי עליך, ואתה מצחקק ומדבר איתי בנורמה, כאילו שדיברנו ממש אתמול ולא לפני עשור או שניים.
אני רוצה לטבוע בחיבוק שלך, בחום, במבט שהיה בולע אותי בשלמותי. בחלום הלכתי באיזה כפר נופש וראיתי אותך מרחוק ולא הפסקתי לחייך, אבל לא יכולנו להגיד שלום, כמו תמיד. ואז מנהל המקום לקח אותי הצידה, והחל למשוך אותי, להעלות ולהוריד אותי במדרגות ומעליות ודלתות נסתרות. ופתאום במעלה המדרגות, בפינה מרוחקת וחשוכה, פתאום ראיתי אותך יושב עם החיוך הגדול שלך והעיניים הקורנות, צוחק עלי שלא הפסקתי לבהות בך, מודה למנהל ומגניב לו כסף - תמיד הכרת את כולם, ידעת הכל, מסדר את מה שצריך, מטפל ומנהל ואפילו עושה פוליש.
ולא עשינו כלום בחלום, עכשיו אני מוסרית אפילו כשאני מחוסרת הכרה, אבל ישבנו זה לצד זאת ודיברנו, ואני שאלתי אותך על המשפחה ואם יש נכדים והברכיים שלנו נגעו, וכל כך היה לי טוב, ושקט, ובטוח, ומוגן, לצידך.
לו הייתי מישהי אחרת, הייתי שולחת לך עכשיו הודעה. את הטלפון אני זוכרת בלי בעיה. אבל זה לא היה עושה שום טוב, מלבד רגע של חום וכמה דקות של התכתבות. ובשלב מסוים היית מציע להיפגש - אולי התבגרת? אולי הפסקת עם השטויות האלה? - וברור שאת זה לא אעשה.
אבל החלום, המחשבה על החלום...
הלוואי ויכולתי להודות לך.
**
הבחור מודיע לי שהוא לא מרגיש טוב, אז כרטיסים שקניתי לפני חודש וחצי למשהו שהוא רצה לראות ואני קניתי להפתיע ולשמח אותו ילכו לעזאזל. כן, פרסמתי בפייסבוק. וכן, אני יכולה ללכת לבד או עם חברה, אבל הוא זה שרצה, בעיקר, ואני רציתי לשמח אותו. והנה 398 שקלים הולכים לעזאזל.
אבל היי, לפחות לא אלך לישון מאוחר הלילה.
הידד.
זה קורה מעט מאוד, אני אפילו לא זוכרת את הפעם האחרונה.
מה שכן, זה בא רק כשחסר לי חום. כשאני מרגישה לבד.
ועכשיו אני רוצה לחייך כשאני חושבת על זה, ואני מתרפקת על הזיכרון, ואפילו שלא הספקנו להתחבק בחלום, זה כל מה שאני רוצה. אני מדמיינת את עצמי מסמסת לך שחלמתי עליך, ואתה מצחקק ומדבר איתי בנורמה, כאילו שדיברנו ממש אתמול ולא לפני עשור או שניים.
אני רוצה לטבוע בחיבוק שלך, בחום, במבט שהיה בולע אותי בשלמותי. בחלום הלכתי באיזה כפר נופש וראיתי אותך מרחוק ולא הפסקתי לחייך, אבל לא יכולנו להגיד שלום, כמו תמיד. ואז מנהל המקום לקח אותי הצידה, והחל למשוך אותי, להעלות ולהוריד אותי במדרגות ומעליות ודלתות נסתרות. ופתאום במעלה המדרגות, בפינה מרוחקת וחשוכה, פתאום ראיתי אותך יושב עם החיוך הגדול שלך והעיניים הקורנות, צוחק עלי שלא הפסקתי לבהות בך, מודה למנהל ומגניב לו כסף - תמיד הכרת את כולם, ידעת הכל, מסדר את מה שצריך, מטפל ומנהל ואפילו עושה פוליש.
ולא עשינו כלום בחלום, עכשיו אני מוסרית אפילו כשאני מחוסרת הכרה, אבל ישבנו זה לצד זאת ודיברנו, ואני שאלתי אותך על המשפחה ואם יש נכדים והברכיים שלנו נגעו, וכל כך היה לי טוב, ושקט, ובטוח, ומוגן, לצידך.
לו הייתי מישהי אחרת, הייתי שולחת לך עכשיו הודעה. את הטלפון אני זוכרת בלי בעיה. אבל זה לא היה עושה שום טוב, מלבד רגע של חום וכמה דקות של התכתבות. ובשלב מסוים היית מציע להיפגש - אולי התבגרת? אולי הפסקת עם השטויות האלה? - וברור שאת זה לא אעשה.
אבל החלום, המחשבה על החלום...
הלוואי ויכולתי להודות לך.
**
הבחור מודיע לי שהוא לא מרגיש טוב, אז כרטיסים שקניתי לפני חודש וחצי למשהו שהוא רצה לראות ואני קניתי להפתיע ולשמח אותו ילכו לעזאזל. כן, פרסמתי בפייסבוק. וכן, אני יכולה ללכת לבד או עם חברה, אבל הוא זה שרצה, בעיקר, ואני רציתי לשמח אותו. והנה 398 שקלים הולכים לעזאזל.
אבל היי, לפחות לא אלך לישון מאוחר הלילה.
הידד.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה