הפסקתי עם הגלולות.
לא למטרות רבייה, אלא למטרות 'נגמר ברחבי הארץ ורופאת המשפחה הייתה בחופש אז לא יכלה לרשום תחליף והתחליף שהמחליפה הציעה גם נמצא במחסור אז פשוט התעצלתי והחלטתי להפסיק לקחת לכמה זמן באמתלת 'ניקוי הגוף'.
ברמה ההורמונלית המצב די יציב, עד כמה שאני שמה לב, והשינוי הפוטנציאלי היחיד הוא שהבטן שלי יותר עצבנית מהרגיל.
אני חושבת שאחות גדולה הייתה מאוד מועילה במקרים כאלה.
*
עשיתי טעות וציינתי שיהיה נחמד להיות בחופש איפשהו ביום ההולדת שלי, שיקרה עוד כמה חודשים, אז הבחור מחפש יעדים ובודק תאריכים, ואני חוזרת וממלמלת שאני לא מרגישה שלמה עם זה, לטוס פעמיים בשנה 'במצב שאנחנו נמצאים בו'. הוא מבין ומהנהן ומסביר שטיול לרגל יום ההולדת שלי יהיה על חשבונו, אבל זה לא מרגיע אותי.
נראה לי שעדיף לי לרדת מהסוס הזה. לא שלמה עם הרעיון.
**
מדי פעם אני רואה פוסטים של הגיסה בפייסבוק וכל פעם מרגישה דקירה בלב. ואין מה לעשות עם זה, ואני לא הולכת לדבר איתה או ליצור קשר או להסתיר אותה כי אז לא אקבל עדכונים לגבי האחיינים שלי. אבל זה לא משנה את העובדה שזה כואב.
***
שמעתי סיפור על אירוע בריאותי שהיה לבן של הבוס הקודם, אז בתקופה שהרגשתי מסוננת. והרפלקס היה להיות פולניה ומיד לכתוב לו על זה. ואז נרגעתי, וחשבתי, וחשבתי עוד קצת, ובסוף הסתפקתי בהודעה שדורשת בשלומו. הוא ענה, אני עניתי, הוא ענה, אני עניתי. זהו. גם זה בסדר.
****
בינתיים בסדר, אני חושבת. אני צפה. לא שוחה. צפה. אבל יהיה בסדר. אם לא בסדר. יהיה בסדר.
*****
בקבוצה בפייסבוק באיזה יעד בחו"ל, מישהי שאלה אם יש למישהו קלונקס והוא יכול לחלוק.
למי שלא מבין דבר כמוני, מדובר בתרופה שמשמשת להרגעה במצב של חרדה ופניקה. התחלתי להתכתב איתה בזמן שאחרים כתבו שזה לא חוקי ואסור לחלוק תרופות ושלחו אותה למרפאות והפעלת ביטוח. המשכתי להתכתב איתה בערב וביום למחרת, מנסה להסיח את דעתה, להציע פתרונות, לעודד אותה ללכת למרפאה, לקנות משהו טבעי בבית המרקחת, רק שלא תישאר לבד.
יום למחרת הצעתי לכתוב בקבוצה של אנשים שעשו רילוקיישן לאותו היעד, אחרי שראיתי שהיא משתהה בנושא, ובזמן שאני כותבת היא נסעה למרפאה, בה סירבו לתת לה כדורים כי זה נושא של בריאות הנפש ולא נותנים בכזו קלות... עכשיו, שתבינו, אלה כדורים של 0.5 מ"ג, כן? יש גם כאלה של 3 מ"ג אבל אותם ברור שלא ירשמו, וזה גם מיועדים למשקלים הרבה יותר מהותיים והיא כתבה שהיא בכלל על תת משקל. אז אל תתנו חפיסה שלמה, בסדר, אבל 4-5 כדורים! זה מגיע בקושי ל-3 מ"ג וזה לא עושה נזק! אוף. בכל מקרה, סירבו לתת לה.
בינתיים בקבוצת הרילוקיישן התחילו לכתוב שזה אסור וזה לא חוקי. חששתי שימחקו לי את הפוסט או שיעיפו אותי מהקבוצה, ואחרי כמה תגובות שאוסרות ונוזפות ומציעות את המרפאה, מישהו אחד פנה אלי ישירות ואמר שיוכל לתת לה כדור או שניים. מיד מחקתי את הפוסט ופניתי אליו בהתלהבות.
חוקי או לא, כשאתם נמצאים עמוק בתוך התקף ומישהו מציע דרך החוצה, אין פתרון אחר. ולהישאר שם... זה גם לא פתרון.
אז הפניתי אותה אליו והודיתי לו עד אין קץ, ואחר כך הוא סידר לה עוד כמה כדורים והיא הצליחה לאכול ולתפקד ב-3-4 ימים שנותרו לה ולמשפחתה שם - מסתבר שהיא אמא לילדים קטנים.
וזה היה נורא נחמד. שהצלחתי להושיט יד ולעזור ככה.
וזה הכי בסדר שיש.
לא למטרות רבייה, אלא למטרות 'נגמר ברחבי הארץ ורופאת המשפחה הייתה בחופש אז לא יכלה לרשום תחליף והתחליף שהמחליפה הציעה גם נמצא במחסור אז פשוט התעצלתי והחלטתי להפסיק לקחת לכמה זמן באמתלת 'ניקוי הגוף'.
ברמה ההורמונלית המצב די יציב, עד כמה שאני שמה לב, והשינוי הפוטנציאלי היחיד הוא שהבטן שלי יותר עצבנית מהרגיל.
אני חושבת שאחות גדולה הייתה מאוד מועילה במקרים כאלה.
*
עשיתי טעות וציינתי שיהיה נחמד להיות בחופש איפשהו ביום ההולדת שלי, שיקרה עוד כמה חודשים, אז הבחור מחפש יעדים ובודק תאריכים, ואני חוזרת וממלמלת שאני לא מרגישה שלמה עם זה, לטוס פעמיים בשנה 'במצב שאנחנו נמצאים בו'. הוא מבין ומהנהן ומסביר שטיול לרגל יום ההולדת שלי יהיה על חשבונו, אבל זה לא מרגיע אותי.
נראה לי שעדיף לי לרדת מהסוס הזה. לא שלמה עם הרעיון.
**
מדי פעם אני רואה פוסטים של הגיסה בפייסבוק וכל פעם מרגישה דקירה בלב. ואין מה לעשות עם זה, ואני לא הולכת לדבר איתה או ליצור קשר או להסתיר אותה כי אז לא אקבל עדכונים לגבי האחיינים שלי. אבל זה לא משנה את העובדה שזה כואב.
***
שמעתי סיפור על אירוע בריאותי שהיה לבן של הבוס הקודם, אז בתקופה שהרגשתי מסוננת. והרפלקס היה להיות פולניה ומיד לכתוב לו על זה. ואז נרגעתי, וחשבתי, וחשבתי עוד קצת, ובסוף הסתפקתי בהודעה שדורשת בשלומו. הוא ענה, אני עניתי, הוא ענה, אני עניתי. זהו. גם זה בסדר.
****
בינתיים בסדר, אני חושבת. אני צפה. לא שוחה. צפה. אבל יהיה בסדר. אם לא בסדר. יהיה בסדר.
*****
בקבוצה בפייסבוק באיזה יעד בחו"ל, מישהי שאלה אם יש למישהו קלונקס והוא יכול לחלוק.
למי שלא מבין דבר כמוני, מדובר בתרופה שמשמשת להרגעה במצב של חרדה ופניקה. התחלתי להתכתב איתה בזמן שאחרים כתבו שזה לא חוקי ואסור לחלוק תרופות ושלחו אותה למרפאות והפעלת ביטוח. המשכתי להתכתב איתה בערב וביום למחרת, מנסה להסיח את דעתה, להציע פתרונות, לעודד אותה ללכת למרפאה, לקנות משהו טבעי בבית המרקחת, רק שלא תישאר לבד.
יום למחרת הצעתי לכתוב בקבוצה של אנשים שעשו רילוקיישן לאותו היעד, אחרי שראיתי שהיא משתהה בנושא, ובזמן שאני כותבת היא נסעה למרפאה, בה סירבו לתת לה כדורים כי זה נושא של בריאות הנפש ולא נותנים בכזו קלות... עכשיו, שתבינו, אלה כדורים של 0.5 מ"ג, כן? יש גם כאלה של 3 מ"ג אבל אותם ברור שלא ירשמו, וזה גם מיועדים למשקלים הרבה יותר מהותיים והיא כתבה שהיא בכלל על תת משקל. אז אל תתנו חפיסה שלמה, בסדר, אבל 4-5 כדורים! זה מגיע בקושי ל-3 מ"ג וזה לא עושה נזק! אוף. בכל מקרה, סירבו לתת לה.
בינתיים בקבוצת הרילוקיישן התחילו לכתוב שזה אסור וזה לא חוקי. חששתי שימחקו לי את הפוסט או שיעיפו אותי מהקבוצה, ואחרי כמה תגובות שאוסרות ונוזפות ומציעות את המרפאה, מישהו אחד פנה אלי ישירות ואמר שיוכל לתת לה כדור או שניים. מיד מחקתי את הפוסט ופניתי אליו בהתלהבות.
חוקי או לא, כשאתם נמצאים עמוק בתוך התקף ומישהו מציע דרך החוצה, אין פתרון אחר. ולהישאר שם... זה גם לא פתרון.
אז הפניתי אותה אליו והודיתי לו עד אין קץ, ואחר כך הוא סידר לה עוד כמה כדורים והיא הצליחה לאכול ולתפקד ב-3-4 ימים שנותרו לה ולמשפחתה שם - מסתבר שהיא אמא לילדים קטנים.
וזה היה נורא נחמד. שהצלחתי להושיט יד ולעזור ככה.
וזה הכי בסדר שיש.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה