פורטוגל

אתחיל ואציין שיצאתי סתומה ברמות יוצאות דופן, אפילו בשבילי.
הגבתי מהמחשב בעבודה ובגלל ששינו משהו בהגדרות ולא חשבתי על כך, הגבתי בפוסט הקודם בשמי האמיתי.
קלטתי תוך כמה דקות ומחקתי, אבל כל הקוראות שקיבלו תגובות יודעות את השם, שלא לדבר על אם מישהו אחר נכנס לפה.

אז תעשו עם זה מה שתרצו. הייתי מעדיפה שכלום, אבל מן הסתם, זה כבר לא בידיי.


פורטוגל היא ארץ מאוד יפה. מן הסתם לא סקרתי את כולה, אבל הייתי בכמה ערים מרכזיות ומאוד התרשמתי. בעיקר - מהאנשים. כולם נחמדים, אדיבים, מחייכים, נכונים לעזור. בקושי נתקלנו באנשים שלא יודעים אנגלית, וגם איתם הצלחנו לתקשר בתחושה יחסית רגועה.

אגב, גם חברת התעופה הלאומית - TAP Air Portugal - ממש סבבה. המראנו לפנות בוקר, האוכל בטיסה היה כצפוי, אבל הרבה מקום לרגליים ומרחב, שמיכות אדומות ואנשי צוות מקסימים.

נחתנו, אספנו מזוודה - אני הייתי עם תיק גב ואריזה קלה, כדי לחסוך כסף - והלכנו לחפש את נציגי חברת הרכב. כאן, ניתקל בבעיה הראשונה שלנו. יש לי ניסיון מעט עם השכרת רכב בחו"ל, וזו הייתה הפעם הראשונה שלא הולכים למשרד או לדוכן, אלא סתם לחפש בנאדם באיזור כללי. עכשיו, חשוב לדעת שכל הנציגים של כל החברות עומדים שם עם שלטים, כלומר דפי A4 עם שם החברה. אז אנחנו מגיעים, וליד קונים כרטיס SIM שמיועד אך ורק לגלישה - כדי לנווט - ומחפשים את הנציג. אחרי 5 דקות של שוטטות, הבחור עוזר אומץ ושואל נציג חברה אחרת לגבי הנציג שלנו. אנחנו נענים שהוא פה ובסביבה ואין מה לדאוג. 

אחרי עוד 10-20 דקות המתנה - שמועברות בעיקר בצפייה בנציגים אחרים פוגשים אנשים ולוקחים אותם להסעות - אני מתייאשת ושואלים נציג אחר, שעונה שאף פעם לחברה הזו אין נציג, ושצריך להתקשר אליהם כדי שישלחו רכב... אז מוצאים מספר טלפון רלוונטי של החברה בהזמנה שהדפסתי והולכים לטלפון ציבורי. חייבת לציין לטובה שלא נלחצנו פה, כי היה פוטנציאל לבלגן. הגיעו תוך 5 דקות, ואן למשרדים שלהם במרחק עוד 5 דקות. יצאנו לדרך באיחור של שעה ומשהו.

אז ככה - ליסבון נמצאת *יחסית* בדרום, ופורטו *יחסית* בצפון, אז לקחנו את הרכב והתחלנו לנהוג. 4 ימים בצפון, 4 ימים בדרום. היידה.

תחנה ראשונה - אובידוש. 

לא אטחן לכן במוח על כל צעד ושעל. עיר מקסימה, קטנה והיסטורית. רוב הבתים צבועים כמו שרואים בתמונה - פס צהוב או פס כחול. יש כנסיה, יש חומה, יש עליות וירידות מאוד תלולות והמאפיין שהכללי של פורטוגל כולה כשמגיעים לעיר - הולכים על אבנים קטנות עם מרחב ביניהן. אז מעקבים אפשר לשכוח ועדיף לא לנסות בחורף, וברקסים בירידה מאתגרים את כל כף הרגל, אבל לפחות זה יפה בעיניים.

לנו ב-AirBnb מעבר לנהר מפורטו. היה דיון ארוך ומייגע לגבי האם מעבר לנהר זו שכונה אחרת או עיר אחרת, אבל אני משוכנעת שהצדק עימי, אלא מה, ואכן מדובר בעיר אחרת. אבל זה לא משנה כלום כי כדי לטייל בעיר לקחנו מטרו במשך 3-4 תחנות ותוך רבע שעה כבר היינו שם. הנוף, אגב, יפהפה. עיר מקסימה מבפנים ומבחוץ.

אם לתמצת את פורטו - חנות ספרים שבה כנראה נוצרה ההשראה להארי פוטר שצריך לקנות כרטיסים כדי להיכנס אליה, אריחים כחולים (מאפיין של פורטוגל), מגניבה לאללה, מלא אלכוהול שלא יצא לנו לטעום, גרפיטי ואין סוף דברים לראות. התל אביב של פורטוגל, נגיד.

אז מה עוד... ביקרנו באביירו, שזו עיירת חוף מגניבה, חלק ממנה יושב על חוף האוקיינוס וחלק אחר מזכיר ונציה קטנה. החלק שעל החוף באמת יפהפה, ואם הייתי בנאדם של ים בכלל הייתי מאושרת. בכל מקרה, טיילנו וצילמנו והתמרחנו בקרם הגנה שוב ושוב. בחלק של ונציה עצרנו במסעדה מקומית וגם לשם הגענו במקרה אחרי שהלכנו למסעדה אחרת, אבל כמו רבות וטובות בפורטוגל, היא נסגרת בצהרים (סביבות 3) ונפתחת רק בערב (סביבות 7). זה מהמקומות היחידים שמצאנו שאמרו שלא מדברים אנגלית, אבל גם שם הסתדרנו. 

אוף, אני כותבת את זה כל כך מבורדק... הפורטוגלים אוכלים בעיקר פירות ים, דגים, ומאפים. אז יש להם מאכל שקוראים לו Bacalhau - שזה דג הקוד, שאין לי מושג איך קוראים לו בעברית כי אני לא אוהבת דגים. עכשיו, בהרבה מקומות הם טוחנים אותו יחד עם תפוח אדמה ובצל, ואוכלים באופן כדורי והכל דבש. אבל, חשוב לציין, שכחתי שזה לא תמיד המצב. וכשהזמנתי את זה במסעדה, אמנם לא קיבלתי אותו בצורת דג - שכן פה הייתי מתפגרת סופית - אבל עדיין היו בתוכו עצמות וזה מתחבר לנפשי הרוצה להיות צמחונית. אבל הבחור המתוק מאוד הוציא לי את העצמות והחוויה ניצלה. הידד.

עמק הדואורו היה הרבה פחות מרגש. אולי אם עוצרים לשתות ביקבים, אבל אז אני מתקשה להבין איך נוהגים... בכל מקרה, הוקדש לזה בערך חצי יום וזה היה די מאכזב. נוף יפה, אבל... וואלה, הייתי כבר בשווייץ אז קשה להרשים אותי.

עיר אוניברסיטאית בשם קוימברה - כאן הדברים קצת התפקששו... בגן הראשון שבאנו לראות היה יריד ספרים, עם המון המון דוכנים שחסמו את העצים והסביבה היפה. בסדר. אז הלכנו ברחוב הראשי עם הקניות, הסתכלנו על כנסיה, התמוגגתי ממלא מאפים (אז נכון שכתבתי שהם אוכלים דגים, פירות ים ומאפים? אז המאפה הלאומי נקרא Pastel de nata וזה טעים ברמות. הבצק קראנצ'י מלמטה ובאמצע יש סוג של טארט פודינג וזה כל כך טעיייייייייייים). 

זהו, חזרתי. אז גן שלא יכולנו לראות, רחוב ראשי, כנסיה, מאפים, עולים ברגל כל הדרך לאוניברסיטה, מלא שמש בלי שום צל בשום מקום, אוניברסיטה, ואז גן בוטני... שלא יכולנו לראות בגלל איזה ראלי של מכוניות מירוץ, שבגללו סגרו את הגנים הבוטנים ליום אחד בדיוק. היום היחיד שהיינו שם.

כאמור, אכזבה בריבוע. אז שמנו פעמנו דרומה, בדרך לליסבון... וכאן הגיע אחד מהרגעים הכי אהובים עלי בכל פורטוגל. בדרך חזרה לליסבון - עוצרים בקאבו דה רוקה, הנקודה המערבית ביותר באירופה (אם מתעלמים מהקונספט שאנגליה היא בעיקרון חלק מאירופה והיא יותר מערבית).

פשוט יפהפה. מלאה בתיירים, אבל אין כמוה. לולא מיהרנו להחזיר את הרכב ולפגוש את בעלת הבית בליסבון של הדירה השנייה, היינו יכולים להעביר כאן שעות.

זה היה הדבר היחיד שלא אכזב באותו היום. ועוד בכלל הסתבכנו בגלל ששינינו לו"ז בגלל קוימברה וכן לנסוע לקאבו דה רוקה או לא לנסוע - אל תוותרו, לא חשוב מה - ואז פגשנו את בעלת הבית ואיחרנו בשעה וחצי להחזיר את הרכב ונסעתי כמו גיבורה בסרט אקשן רק בלי להתנגש בכלום ועם הרבה יותר לחץ...

בכל מקרה, פגשנו, נסענו, הגענו, יצא מאיתנו המיץ באופן סופי, ולקחנו מונית חזרה ממשרדי השכרת הרכב עם וייז ברקע כדי לוודא שלא מרמים אותנו. לא רימו. כיאה לתזמון יוצא הדופן שלנו, הגענו לליסבון בדיוק כשהתחילו חודש חגיגות לפטרון הקדוש של העיר, אז סגרו הרבה רחובות קטנים ואנשים ישבו על הכביש בשולחנות פלסטיק ואכלו. דגים מטוגנים, צ'וריסוס ובירה - as far as the eye can see. ומוזיקה בפול ווליום. המון אישיות וצבע, המון חברתיות ונכונות ואדיבות... מדהים.

יש מלא דברים לראות בליסבון. אני לא יכולה להתחיל אפילו לפרט. יש אוכל ושכונות ואנשים וצבעוניות וטראם ואוטובוסים ומטרו, ארמונות וכנסיות ומנזרים וטירות... אז שמתי למעלה תמונות עיקריות ומרשימות ואם תרצו, אשמח לפרט בפרטי. אגב, ארבעת התמונות האחרונות הן משכונה בשם Belem, שנמצאת על האוקיאנוס והיא מהאזורים המעטים שהם מישור ולא עלייה מתישה או ירידה מלחיצה. שכונה מקסימה, ויש בה בית קפה ענק ומפורסם למאפים שמחכים בחוץ בתור עבורו. 

חשוב לציין גם את סינטרה - לקחנו רכבת מתחנה מרכזית בשם רוסיו, נסיעה של כ-40 דקות. סינטרה היא סוג של שמורת טבע שיש בה מלא ארמונות ודברים לראות. שוב, רוצים לדעת עוד, תשאלו, תפתחו YouTube, יש מידע בכל חור. חייבת להגיד שאני חושבת על סינטרה ברגשות מעורבים, אחרי 3 דקות הליכה הבחור הבין שאין סיכוי שהוא יצליח לעשות את העליות הנדרשות כדי להגיע לארמון שרצינו להגיע אליו - במרחק כ-3 ק"מ, ונאלצנו לקחת טוקטוק.

בקצרה - את ארמון פנה אפשר לעשות מבחוץ אבל לא שווה לקנות כרטיס ולהיכנס, באר החניכה היא נורא מגניבה ואפשר לקנות כרטיס רק במקום - וזה שווה את זה - ותגיעו בשמי לארמון המורים כי אין מצב שהבחור היה הולך את כל זה, אבל זה נראה באמת יפהפה מרחוק.

זה סיכום נסיעה פשוט בלגן...

אבל אני מקווה שנהניתן מהטעימה. ארחיב על מה שתרצו, אם תרצו.

בשורה התחתונה - פורטוגל זולה, עיקר הנהיגה בכבישים ראשיים דורשת מעבר בכבישי אגרה, והסכומים האלה מצטברים, נוהגים נפלא, המאפים נורא טעימים ואם אתם אוהבים דגים ופירות ים אז בכלל הגעתם לגן עדן. האנשים מתוקים, התחבורה הציבורית קצת ישראלית ברמת הצפיפות והעמידה בזמנים, והאווירה היא של דרום אמריקה פוגשת את אירופה. לא שהייתי בדרום אמריקה, אבל זוטות...

נפלא.