כשהתארגנו לצאת מההורים שלי, הלכתי להגיד להתראות לאחיינים וחיבקתי ונישקתי את זה שישב במחשב ואמרתי לו שאני אוהבת אותך, והוא ענה לי "גם אני אותך". והוא בן 10, ואמא שלו ברוגז איתי, והוא אמר לי את זה. וזה שאמרתי לו (ואני משתדלת להגיד כל פעם שאני רואה אותם, למרות שזו לא שפה שהתנהלה טבעי בחיי), וזה שהוא ענה ככה... זה משהו.
האח האמצעי התקשר כשישבנו בסלון, ואבא שלי ענה, ואז העביר לאמא שלי, ואני מיד חשבתי לעצמי שהשיחה תסתיים שם כי אם הוא מדבר איתי, הוא יצטרך לדבר עם אחי הבכור, כי בכל זאת. אבל אז הוא ביקש לעבור אלי, ואחר כך, כמו אח גדול בנשמה אם לא בגיל, ביקש לדבר גם עם אחי. ודיברנו אמנם על שטויות ושום דבר רציני, אבל שיחה די ארוכה.
ואז במוצ"ש אני כותבת לו ששכחתי לכתוב בערב שישי אבל שהוא יצא ממש מענטש, ואח פי אלף טוב כלפי אחיו ממה שמגיע לו, וכל הכבוד. ואחרי שהשיב שלא יכל לדבר איתי ולא איתו, ("It's not done") וכמה בדיחות, הוא השיב שהוא מאוד מעריך ששלחתי את ההודעה.
אז בואו. כי אולי ישנתי גרוע, וכמו תמיד בחרדות קיומיות, ואולי המדינה הזו הולכת לעזאזל יד ביד עם שאר העולם, אבל בכאל זאת, בואו.
האח האמצעי התקשר כשישבנו בסלון, ואבא שלי ענה, ואז העביר לאמא שלי, ואני מיד חשבתי לעצמי שהשיחה תסתיים שם כי אם הוא מדבר איתי, הוא יצטרך לדבר עם אחי הבכור, כי בכל זאת. אבל אז הוא ביקש לעבור אלי, ואחר כך, כמו אח גדול בנשמה אם לא בגיל, ביקש לדבר גם עם אחי. ודיברנו אמנם על שטויות ושום דבר רציני, אבל שיחה די ארוכה.
ואז במוצ"ש אני כותבת לו ששכחתי לכתוב בערב שישי אבל שהוא יצא ממש מענטש, ואח פי אלף טוב כלפי אחיו ממה שמגיע לו, וכל הכבוד. ואחרי שהשיב שלא יכל לדבר איתי ולא איתו, ("It's not done") וכמה בדיחות, הוא השיב שהוא מאוד מעריך ששלחתי את ההודעה.
אז בואו. כי אולי ישנתי גרוע, וכמו תמיד בחרדות קיומיות, ואולי המדינה הזו הולכת לעזאזל יד ביד עם שאר העולם, אבל בכאל זאת, בואו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה