את לא שור - אם מנופפים בפנייך דגל (שאגב, לא חייב להיות אדום) - את לא חייבת להסתער.
נשימות עמוקות, יש יום עבודה ארוך לפנייך. Shake it off.
יאללה. יאללה.
(שיחות שאני מנהלת עם עצמי אחרי שהתקשרתי לאמא שלי על הבוקר כי קיוויתי שאבא שלי עוד יהיה בבית וכך היא לא תגרור אותי לשיחה על כך שביום שישי האחרון שני האחים היו בארוחה והיא התעצבנה שאחי האמצעי ואני צחקנו עליה - מה שעושים הרבה בארוחות כשכולם נמצאים, אני מודה - והתחילה להגיד עד כמה היא הייתה עשתה כמה שיכלה ואיך ש*איתי* היא ואבא שלי היו הכי בוגרים והכי טובים ואני ירקתי לעברה את המשפט המנצח ששמעתי אותה אומרת "חשבתי שיש לי שני בנים חכמים, וזהו" ועכשיו היא מסבירה לי שאני אומרת את זה מחוץ לקונטקסט וזה היה תיאור של תהליך לקראת זה שבסוף גילו לי ליקווי למידה, ובאמת שאני כל כך השתדלתי בשיחה והייתי בסדר ובקושי אמרתי שלום והיא כבר רוצה לפתוח את זה ואני אמרתי שוב ושוב שאני מכבדת שהיא מרגישה ככה, אבל אלה לא התחושות שלי והן לא ישנו את דעתי, וזה זכותה ואמונתה אבל לא דעתי ולא החוויה שלי והיא פשוט לא שחררה ולא שחררה ולא שחררה, עד שאמרתי לה שלא בא לי לחפור את כל זה על הבוקר ורק רציתי לשמוע מה שלומם, והופה, התעצבנה.)
תיאו, את לא תצליחי לשנות אותם. הדרך היחידה לשנות את הסיטואציה היא להגיב בצורה אחרת. אין לך שליטה על אף אחד חוץ מעצמך.
נשימה עמוקה.
זהו.
ממשיכים.
נ.ב.
כן אמא, להגיד לבן שלך שכשהוא נולד היה היה כאבן ריחיים על צווארך, כדי להסביר את התהליך שאשה עוברת כשנולד לה ילד לראשונה ופתאום כל העולם משתנה, זה בכל זאת מכאיב ולא סימפטי, ולא אכפת לי אם הוא כבר מעל גיל 40 ולפעמים שמוק!!!!!!!!!!!!!!!!!!
ותפסיקי לעזאזל לחזור ולהגיד "לכל ילד יש תלונות", והעובדה שאמרת לי משהו סטייל נראה איך אני אתמודד זה בדיווווווווק מה שסבתא הייתה אומרת לך בקטע של "הלוואי שיהיו לך ילדים בדיוק כמוך" אז חללאלאללאלאלאלאלאססססססססססס.
נ.ב.ב.
טוב, עכשיו באמת ממשיכים.
נשימות עמוקות, יש יום עבודה ארוך לפנייך. Shake it off.
יאללה. יאללה.
(שיחות שאני מנהלת עם עצמי אחרי שהתקשרתי לאמא שלי על הבוקר כי קיוויתי שאבא שלי עוד יהיה בבית וכך היא לא תגרור אותי לשיחה על כך שביום שישי האחרון שני האחים היו בארוחה והיא התעצבנה שאחי האמצעי ואני צחקנו עליה - מה שעושים הרבה בארוחות כשכולם נמצאים, אני מודה - והתחילה להגיד עד כמה היא הייתה עשתה כמה שיכלה ואיך ש*איתי* היא ואבא שלי היו הכי בוגרים והכי טובים ואני ירקתי לעברה את המשפט המנצח ששמעתי אותה אומרת "חשבתי שיש לי שני בנים חכמים, וזהו" ועכשיו היא מסבירה לי שאני אומרת את זה מחוץ לקונטקסט וזה היה תיאור של תהליך לקראת זה שבסוף גילו לי ליקווי למידה, ובאמת שאני כל כך השתדלתי בשיחה והייתי בסדר ובקושי אמרתי שלום והיא כבר רוצה לפתוח את זה ואני אמרתי שוב ושוב שאני מכבדת שהיא מרגישה ככה, אבל אלה לא התחושות שלי והן לא ישנו את דעתי, וזה זכותה ואמונתה אבל לא דעתי ולא החוויה שלי והיא פשוט לא שחררה ולא שחררה ולא שחררה, עד שאמרתי לה שלא בא לי לחפור את כל זה על הבוקר ורק רציתי לשמוע מה שלומם, והופה, התעצבנה.)
תיאו, את לא תצליחי לשנות אותם. הדרך היחידה לשנות את הסיטואציה היא להגיב בצורה אחרת. אין לך שליטה על אף אחד חוץ מעצמך.
נשימה עמוקה.
זהו.
ממשיכים.
נ.ב.
כן אמא, להגיד לבן שלך שכשהוא נולד היה היה כאבן ריחיים על צווארך, כדי להסביר את התהליך שאשה עוברת כשנולד לה ילד לראשונה ופתאום כל העולם משתנה, זה בכל זאת מכאיב ולא סימפטי, ולא אכפת לי אם הוא כבר מעל גיל 40 ולפעמים שמוק!!!!!!!!!!!!!!!!!!
ותפסיקי לעזאזל לחזור ולהגיד "לכל ילד יש תלונות", והעובדה שאמרת לי משהו סטייל נראה איך אני אתמודד זה בדיווווווווק מה שסבתא הייתה אומרת לך בקטע של "הלוואי שיהיו לך ילדים בדיוק כמוך" אז חללאלאללאלאלאלאלאססססססססססס.
נ.ב.ב.
טוב, עכשיו באמת ממשיכים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה