היום זו פעם ראשונה שטיפלתי בה יום שלם לגמרי לבד. אתמול אחה"צ נסעתי להורים והייתה שם כל המשפחה, ודי מהר הגשתי אותה לאמא שלי כדי שאוכל להכין בקבוק, ואז הגיסה האמצעית לקחה אותה וגם האחיינית רצתה להחזיק, והתגלגל ככה. אח"כ הגיסה המחרימה הגיעה והיא בכלל הרימה אותה והלכה, והתעקשה שאני אוכל ארוחת ערב לפניה ושרק אחר כך תעביר לי. אחרי שאכלתי בזריזות ולקחתי אותה והיא רצתה לאכול, אחי לקח אותה לכמה זמן, ושוב הגיסה המחרימה אחרי זה. הידיים שלי היו ריקות רוב הערב.
בן הזוג קם אתמול הפוך ובכאבים, והיום אותו דבר. אתמול הוא לפחות ניסה לטפל בה, אבל מהר מאוד הכאבים והיא - שבקושי ישנה ודי קיטרה - היו יותר מדי, ותוך כדי שאני מתקלחת שמעתי אותה לא מפסיקה לבכות, ויצאתי למצוא אותה על הנדנדה ואותו יושב על הספה, משותק. אולי בוכה?
לקחתי אותה כשהמגבת כרוכה סביבי והשיער שלי מטפטף, הרגעתי, ונתתי לו הנחיות ספציפיות וחסרות סבלנות. בהמשך הוא הודיע שלא יבוא אותו להורים, שלזה כבר לא הגבתי. רק ביקשתי שיוריד את הדברים לאוטו כי אני לא יכולה לבד (האח האמצעי ביקש שאאסוף לו משהו מחנות בסביבה, והכנתי לו עוגת יומולדת, ודברים של פצפונת..). הוא התעקש שהכלבה תישאר בבית ושהוא יצא איתה. כשהתווכחתי ואמרתי שאני לא רוצה שהיא תהיה לבד, הוא הבטיח שתהיה איתו בחדר שינה והוא יטפל בה.
בסדר.
נסעתי.
2 עצירות בשוליים בדרך כי היא צרחה. לא שזה שינה הרבה. אבל היא לא בכתה כל הדרך, ונרדמה לכמה זמן. וגם הייתה בשקט לכמה זמן. לפני שיצאתי בחזרה, הגיסה האמצעית הציעה לבוא איתי ושאחי יאסוף אותה ממני אח"כ. כמובן שלא הסכמתי. פצפונת פרצה בבכי רק פעם אחת, למשך כ-5 דקות. לא רציתי לעצור בשוליים בלילה אז חיכיתי לרמזור ואז שמתי לה את הטטרה על הפנים, כי את המוצץ היא לא רצתה וזה היה בכי של כל כך עייפה. צדקתי, והיא נרדמה. בשנייה שנכנסנו הביתה, הוא לקח אותה ממני.
היום היא התחילה לקטר בסביבות 4 ומשהו בבוקר, ומכיוון שהיא מחוברת לצד שלי של המיטה עם מיטחברת, זה בטיפולי. עשיתי לה סנוז עם מוצץ, ומכיוון שלא היה לי מושג מתי היא אכלה כי הוא לא עדכן בטבלה, נתתי לה בקבוק כששתינו עדיין במיטה. 120 מ"ל וחזרה לישון. החזקנו עד 6 בבוקר, ואז כבר הכנסתי אותה למנשא והיא נרדמה במהירות, וטיילתי איתה ועם הכלבה. רוב היום היא ישנה, כנראה סוחבת את כל העייפות מאתמול. אבל אני עדיין מתקשה בלהעביר אותה ממני, אז היא ישנה עלי, בישיבה על הספה. הוא יצא מחדר השינה ב-2 ומשהו אחה"צ, שתה מים ואמר שכואב לו, ישב איתנו קצת ועשה לה פרצופים עד שהאכלתי אותה, ואז חזר לחדר השינה. אחרי כמה זמן שמעתי אותו נוחר. ניקיתי את הבית כשהיא במנשא. מתישהו היא עשתה קקי שעלה על גדותיו מכל כיוון אפשרי, אז כבר עשיתי לה אמבטיה לבד, והפעלתי מכונה של הדברים שלה לבד. עוד קצת ישנה עלי. אבא שלו התקשר כי מסתבר שהוא לא עדכן את המשפחה שלא נגיע לארוחת יומולדת לאבא. תליתי את הכביסה כשהיא במנשא, ומיד אחרי יצאנו לטיול ערב עם הכלבה.
הוא לא יצא שוב מהחדר. לא נראה שהוא התעורר מאז, מלבד להדליק מזגן. אני אישן על הספה לידה. החלק הנחמד של היום היה כשחברה טובה התקשרה לשאול איך צמיד/שרשרת ארצה שהבת שלה תכין לי, כי הבת שלה מאוד מתרגשת מהולדת פצפונת ורוצה להכין לי מתנה.
וחוץ מהחיוכים של פצפונת שכבר ניתנים באופן רצוני, זה היה החלק הנחמד של היום. זה הכניס לי קצת חמצן לריאות.
היא בת חודשיים מחר. שוקלת כנראה מעל 4.5 קילו. מחייכת כשהיא רואה פרצופים. אוכלת 700+ מ"ל ליום. אני חלמתי 2 חלומות שקשורים בחזרה לעבודה, כאשר ברקע ישנה המחשבה שהוא לא יצליח להסתדר איתה לבד, ושאני לא רוצה לחזור כל כך מהר, וממילא בשיחה האחרונה עם הבוסית נשמע שאיך לא, מסתדרים בלעדי (אמנם 2.5-3 אנשים במקום אחת כמוני, אבל מסתדרים). לו הייתה אפיזודה אחת, בת יותר משבוע, שהוא בקושי תקשר, יצא מאוחר יותר ומאוחר יותר מהחדר. ימים שבקושי אכלתי כי חיכיתי שיצא. עכשיו אני חכמה יותר. עכשיו אני מנשנשת משהו, או שמה אותה על טרמפולינה במטבח, או הולכת הלוך ושוב לסלון בין חיתוכים. במהלך האפיזודה ההורים שלו הגיעו יום אחד, ובאותו היום הייתי תמימה אבל אח"כ תהיתי אם הוא ביקש שיבואו כדי לעזור. הם לא קופצים סתם. נראה לי שאז זה היה דיכאון. הפעם זה כנראה רק כאב. בימים האחרונים הוא תיקן את גוף התאורה במטבח שלא עובד לדעתי עוד לפני הלידה, ושלשום תלה מחדש את הוילון בסלון אחרי שנפל לי מתישהו על הראש. בהתאמה למאמץ הפיזי הזה, מאתמול הוא בקושי מתפקד, והיום זו פעם ראשונה שאני איתה לגמרי לבד, בלי רשת ביטחון. ושוב אני מנסה להקטין לעצמי ואומרת שמזלי שהיא ישנה רוב היום.
אמא שלי התקשרה לשאול אם נהניתי אתמול, כמובן שלא סיפרתי לה מה קורה. אתמול אמרתי להם שהוא נשאר בבית לנוח. אני לא חושבת שאני באמת עובדת על מישהו, אבל אני גם לא חושבת שהם מודעים לכמה המצב יכול להיות חמור איתו. כמה באמת לבד אני יכולה להיות. ואין תועלת בכך שידעו. הם רק יתנו עצות, ואף אחת מהן לא תהיה רלוונטית.
החברה ממודיעין אולי תבוא מחר בבוקר. תור לרופא נשים אחה"צ. הגיסה המחרימה אמרה שיקפצו במהלך השבוע. תור לטיפת חלב בשלישי בבוקר. השעון מתקתק. עוד יום עובר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה