אני לא אומרת שקארמה היא כלבתא, אני רק אומרת שאם אני מציעה להקל עליך או לעזור לך כי אתה מסתובב עם פרצוף תחת כבר כמה ימים, וזו פעם שנייה היום אחרי פעם אתמול ואולי פעם לפני כן, ואתה עונה לי "כן, תפסיקי לשאול את זה" בטון תוקפני, אז אולי כשאתה נתקע אחר כך עם פנצ'ר ואז הג'ק מתפרק ויורד גשם, זה כמעט הלך רוח טבעי של האנרגיה שאתה מתעטף בה.
בחדשות אחרות, הרישיון של אבא שלי נשלל. בימ"ש אחד לא רצה לקחת אחריות ואחר דחה את הערעור כי אף אחד לא רוצה לקחת אחריות של לתת לו את הרישיון *בזמן* שהוא מוכיח שהוא יכול לנהוג, ושאז יעשה תאונה. בין לבין, טרטרו לו את הנשמה בכזו רמה שאני מופתעת שהוא לא חטף התקף לב. כשדיברתי עם אמא שלי בבוקר היא הייתה על סף היסטריה - הוא היה כל כך לחוץ שהוא שכח את הארנק והפלאפון בבית, ואז הגיע למשרד וגילה, ואז חזר לבית אבל נתקע בפקקים בדרך והיא ניסתה לתפוס אותו במשרד ולא הצליחה והרי הפלאפון בבית אז היא התחילה לחשוש שהוא עשה משהו לעצמו... ואז הוא חזר ולקח את הדברים ושוב נסע, ואז דיברתי איתה והמתח היה בשיאו.
אז הוא החזיר את הרישיון, ווידא שיש לו גיבוי עד שהוא מחזיר את האוטו הביתה, במידה וידרוס מישהו בדרך... לא קרה, למרבה הפלא. אגב, 60 ומשהו שנות נהיגה והוא לא פגע באף אחד. אמא שלי, למרבה הפלא, כן הצליחה לפגוע במישהו ושללו לה ל-3 חודשים. אבל זה היה לפני כמה שנים, ולזמן אחר.
כשהתקשרתי אליו בערב, אחרי שבקושי אכלתי במהלך היום כי הייתי כל כך לחוצה וכל כך דאגתי, הוא נשמע רגוע לחלוטין ואפילו התלוצץ איתי. כן, הגיע הזמן שמישהו יסיע אותו והוא ינוח קצת. ובינתיים השלילה היא זמנית - יש לו תור לניורולוג ותור לרופא אצל הרלב"ד ואז אולי מישהו יטרח לראות אותו נוהג כדי להחליט אם כדאי שהוא ינהג. והוא נשמע בסדר גמור, ואמר שהיום יקח חופש, ושבוע הבא כבר נראה לגבי הנסיעות - אין מה לראות, אמא שלי תסיע אותו באוטו הקטן שלה כי היא מסרבת לנהוג באוטו הגדול שלו והוא יצטרך להיאבק להתרומם מהאוטו הפצפון שלה במקום לגלוש מטה מהאוטו הגדול שלו.
אז מצב הרוח בעננים, כפי שאתן יכולות לדמיין. כמו כן הזמנתי אולטרסאונד נייד מקופת החולים שלי, רק כדי לגלות אחרי חצי שעה של תמיכה טכנית שזה לא מתאים לפלאפון שלי או של בן הזוג, ועכשיו אני צריכה לנסות לראות כמה יעלה לשכור פלאפון תואם. ונכון שאפשר בלי זה, אבל זה אומר שהפעם הבאה שאני אראה עוד תהיה עוד חודש ומשהו. שזה מרגיש לי קצת אבסורד, אבל אני לא יודעת למה. דווקא מתאים לי מבחינה רגשית לזרוק כסף על בעיה שהיא אפילו לא באמת בעיה, רק כדי להרגיש שאני עושה משהו עם כל התסכול הזה. רק כדי לכבות את השריפות הקטנות כדי להשיג קצת תחושת שליטה כשאין לי מה לעשות לגבי השריפות הגדולות באמת.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה