נראה לי שאני חופרת לכן יותר מדי אז ניסיתי לצמצם קצת ניג'וסים.
העדכון המסעיר האחרון היה שעברנו את סקירת המערכות המוקדמת, וכל מה שהיה צריך לראות היה "תקין" או "נצפה", מלשון ראינו שזה קיים. תצפיות מרגשות שאליהן הוסבה תשומת ליבי כוללות 2 כליות, עמוד שדרה, מוח, רגליים, ידיים, לסת עליונה ותחתונה. וגם צבעים כחולים ואדומים כדי להראות את הדם זורם.
יש משהו מאוד מנותק בחוויה בשלב הזה - יש את הידיעה והעובדות שמספרים לי מסביב, ויש את מה שקיים. כלומר, אמרו לי שאני בהיריון אבל אין שינוי בתחושות. אני עייפה יותר, אבל אין קישור ישיר. ואז כל ביקור כזה אצל רופא כשעושים אולטרסאונד, פתאום מייצר לרגע מציאות אלטרנטיבית, או לחילופין הצצה למציאות כפי שהיא, שבה רואים אותה זזה וקופצת ומקפצצת, והרופא אומר שעדיף להתחיל עם הריטלין כבר מעכשיו.
אז אנחנו בשבוע 15 ומשהו (גם פה אין תורה מסיני. אווווף, תגידו להם שאני מזל בתולה ואני צריכה גבולות ברורים! ספר אחד אומר שהשליש השני התחיל בשבוע 13, האחר ב-14, והרי צריך לעדכן רשמית את העבודה בחודש חמישי אבל מתי זה?), ויש טיפונת בטן. הראיתי את התמונות מהסקירה לבוסית, סיפרתי לעוד מישהי מהעבודה... סיפרתי לבוס לשעבר ב-WhatsApp (והתאכזבתי שהוא לא התלהב יותר, ואז הרציתי לעצמי שאני לא צריכה שום דבר מאף אחד ומה אני יודעת באמצע מה הוא היה או איך הוא הגיב, ומה זה כבר משנה, ובלה בלה בלה) ושבוע הבא יש לי "פגישה" עם שתי חברות טובות בזום, ביחד, כדי שאספר להן (אלה שנסעתי לראות שבוע שעבר).
זה קל יותר לספר לאנשים שהם יותר רחוקים. הם יכולים להגיב יותר כמו שהייתן מצפות ורוצות. כמו החברה מהעבודה, שהתלהבה ומיד אמרה שיש לה סלקל ומיטה לתת לי, וחזתה שהלידה תהיה ב-19.5.21 (10 ימים מוקדם). הבוסית התחילה איתי שיחה לגמרי לא צפויה לגבי העובדה שהתאריך המיועד הוא מזל תאומים, וכמה היא רצתה שהבת שלה תיוולד באיחור כדי שתצא סרטן כי תאומים זה דו-פרצופי, ואז היא יצאה סרטן אבל be careful what you wish for כי היא סופר רגישה...
בחזית ההורים המצב די מתיש. אבא שלי נסע למשרד התחבורה עם 2 עו"ד ביום מועד השלילה, ואחרי שאחד מעו"ד צרח לכמה זמן, הפקידה הסכימה לדחות את מועד השלילה בשבוע. מה זה אמור לעשות? לא יודעת. עוד שבוע יסעו לשם ויעשו הכל מחדש. וכל נסיעה עוברת כשאבא שלי בטוח שהוא מוסר את הרישיון, וככה מטרטרים אותו. והוא עצבני ומתוסכל ומתחרפן מחוסר השליטה, אז מודיע לאמא שלי שהיא אשמה בכל ותוקפני כלפיה, ואז היא עצובה ובוכה וכועסת ומתוסכלת ומלכלכת עליו ואומרת כמה כל זה לא מגיע לה וכמה היא מסכנה, וכו' וכו' וכו'. אין פה באמת שום דבר חדש.
אז ממשיכים לחכות ולקוות. בינתיים הערב יש איזה אירוע משפחתי רחוק של בת של בן דוד שכולם נוסעים אליו חוץ ממני, ומכיוון שזה בחושך, ההורים שלי סיכמו עם אחי הבכור שהוא יסיע אותם. צעד בכיוון, כנראה? לא יודעת. אין לי מושג לאן כל זה הולך, ועד כמה שקיוויתי שהבשורה שלי תעזור במשהו, נראה שהם עמוק מדי בתוך זה. אז נמשיך לחכות ולראות. אין מה לעשות עם זה.
התנצלתי בפני אחי הבכור, אגב. כתבתי לו שלא התכוונתי להיות כזו בוטה, שאמא שלי פשוט העבירה אותי על דעתי, נתתי לו קצת פרטים. לא היה משהו מנפץ עולמות אבל התנצלתי. זה גם משהו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה