יום רביעי, 7 באוגוסט 2019

הבזקים של חרדת הנטישה

את יודעת שיש לך בעיה, כשאחיך והגיסה שולחים תמונות ובדיחות מחו"ל, ואת שמחה ומחייכת וצוחקת, ופתאום את חושבת לעצמך - מה אם זה בגלל שבן הזוג שלח להם הודעה שהוא רוצה לעזוב, והם חוששים מהתגובה שלך אז סיכמו שהוא יישאר כל עוד הם בחו"ל, וכשיחזרו, הוא ילך וייתן להם לטפל בי.

כאילו, that is some fucked up shit.

הוא כועס, ופגוע, ולא משחרר. או מתקשה לשחרר. אצלו כעס זה באמת מקביל לשנאה. ואני משתדלת, אבל אני עייפה. וגם אם הפגיעה והכעס לגיטימיים, לחבק אותם ולהחזיק אותם קרוב, במקום אותי...

אני כבר לא יודעת לאן זה הולך.
כלומר, אני פה. אני נשארת. אבל... אבל איפה אתה?

*

אני בסדר. אני חזקה יותר משאני חושבת, ועד כה, שרדתי. החרדה באה, החרדה הולכת. אני עדיין כאן. הלוואי שגם אתה היית.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה