וואי וואי וואי וואי וואי וואי וואי.
מכירים משפטים מסוימים שמקפיצים לכם/ן את הפיוזים?
ואני לא מתכוונת לשימוש לא נכון בשלוש/שלושה, למרות שזה מתחבר יפה לעניין כי זה מאותו הבית, אצלי.
בבית ילדותי הקט, התגובה של אמא שלי לדברים שלא הייתה מרוצה מהם תמיד הייתה 'תעשי מה שאת רוצה'. עכשיו, זה לא נאמר בגרסה הבאה:
לאלאלאלאלאלאלאלאלאלאלאלאלאלאלאלאלאלאלאלאלאלאלא.
זה נאמר אך ורק בגרסת הפאסיב אגרסיב של 'זה לא מוצא חן בעיני. ממש לא. תרגישי רע עם עצמך.'
והנה אני, תכף בת 35, וכל פעם שהבחור אומר לי משהו בגרסא הזו, אני מרגישה איך פיזית קופץ לי notification של - "לא מקובל עלי, את לא מתנהגת כמו שצריך, אני לא אוהב אותך אם לא תקשיבי לי ותעשי כרצוני."
שיהיה ברור שאני לא חושבת שהוא אומר את זה ככה. מקסימום קיטור קל, אבל לא יותר מזה. אבל הרפלקס הזה, הפטיש העדין בברך שגורם לה מיידית לקפוץ, זה רפלקס מוטמע בכזו עוצמה שלפתע, מים שקט וחסר גלים מתחיל פתאום צונאמי של רגשות.
אגב, זה לא רק אמא שלי שהטמיעה לי כפתורים כאלה. גם האקס היה קורא בשמי במקום בכינוי כל פעם שהיה משהו רציני לדבר עליו או שהוא התעצבן, ולכן הבחור החליט לחזור על שמי כמה שיותר בהתחלה כדי שאפסיק להחוויר כשאשמע אותו. זה טיפה מתסכל, כשאת שומעת את השם שלך מפי מישהו אהוב ומקבלת את התחושה העליזה הזו של 'יש חיה טורפת כלשהי ברדיוס שלי שאני עדיין לא רואה, אבל תכף הולכת לזנק עלי ולקרוע מתוכי את כל האיברים הפנימיים, כולל התוספתן, שמיותר ממילא אז למה לא'.
את לא בסדר, תיאו!
ומאיפה כל זה הגיע? כי הבוקר אני במחשב, באה לספר משהו לבחור והוא מנמנם במיטה, ואני אומרת שאסגור את הדלת, והוא אומר שאין צורך. אני חוזרת על ההצעה, והוא אומר...
פאק. תיאו, באיזה גיל מפסיקים להאשים את ההורים?
מכירים משפטים מסוימים שמקפיצים לכם/ן את הפיוזים?
ואני לא מתכוונת לשימוש לא נכון בשלוש/שלושה, למרות שזה מתחבר יפה לעניין כי זה מאותו הבית, אצלי.
בבית ילדותי הקט, התגובה של אמא שלי לדברים שלא הייתה מרוצה מהם תמיד הייתה 'תעשי מה שאת רוצה'. עכשיו, זה לא נאמר בגרסה הבאה:
לאלאלאלאלאלאלאלאלאלאלאלאלאלאלאלאלאלאלאלאלאלאלא.
זה נאמר אך ורק בגרסת הפאסיב אגרסיב של 'זה לא מוצא חן בעיני. ממש לא. תרגישי רע עם עצמך.'
והנה אני, תכף בת 35, וכל פעם שהבחור אומר לי משהו בגרסא הזו, אני מרגישה איך פיזית קופץ לי notification של - "לא מקובל עלי, את לא מתנהגת כמו שצריך, אני לא אוהב אותך אם לא תקשיבי לי ותעשי כרצוני."
שיהיה ברור שאני לא חושבת שהוא אומר את זה ככה. מקסימום קיטור קל, אבל לא יותר מזה. אבל הרפלקס הזה, הפטיש העדין בברך שגורם לה מיידית לקפוץ, זה רפלקס מוטמע בכזו עוצמה שלפתע, מים שקט וחסר גלים מתחיל פתאום צונאמי של רגשות.
אגב, זה לא רק אמא שלי שהטמיעה לי כפתורים כאלה. גם האקס היה קורא בשמי במקום בכינוי כל פעם שהיה משהו רציני לדבר עליו או שהוא התעצבן, ולכן הבחור החליט לחזור על שמי כמה שיותר בהתחלה כדי שאפסיק להחוויר כשאשמע אותו. זה טיפה מתסכל, כשאת שומעת את השם שלך מפי מישהו אהוב ומקבלת את התחושה העליזה הזו של 'יש חיה טורפת כלשהי ברדיוס שלי שאני עדיין לא רואה, אבל תכף הולכת לזנק עלי ולקרוע מתוכי את כל האיברים הפנימיים, כולל התוספתן, שמיותר ממילא אז למה לא'.
את לא בסדר, תיאו!
ומאיפה כל זה הגיע? כי הבוקר אני במחשב, באה לספר משהו לבחור והוא מנמנם במיטה, ואני אומרת שאסגור את הדלת, והוא אומר שאין צורך. אני חוזרת על ההצעה, והוא אומר...
פאק. תיאו, באיזה גיל מפסיקים להאשים את ההורים?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה