הוא נבזי כשאנחנו רבים.
הוא מסוגל להגיד לי דברים כמו 'זה הכל בראש שלך'.
הוא לא מתנצל. הוא לא מביע חרטה. אם אני לא מנסה להשלים אז הדברים ימשיכו ככה indefinitely. מקסימום יחזרו לאיזה סטטוס קוו, אבל לא יותר מזה. הוא לא יעשה את האקסטרה צעד. הוא נכנס למקלט עכשיו, והתקשורת היחידה שתתאפשר תהיה ממני. עכשיו אני באמת לבד. עוד יותר לבד. כרגיל לבד.
ואני יכולה לבוא ולתת את כל הנימוקים הכי חכמים ואדיבים ועדינים שיש. אני יכולה להגיד שזו תקופה מתוחה וכשהוא לא עישן כבר 3 שבועות כי החומר לא עוזר בכלום והוא אומלל והוא מתוסכל והוא מיואש. הוא לא ישן כמו שצריך, אין רגע שלא כואב לו במקום זה או אחר או בכולם ביחד, אין אף אחד בסביבה.
כל הסיבות הכי הגיוניות והכי נכונות.
אבל אני לא מרגישה שעושים לי שום הנחות. אני לא שומעת אף אחד אומר - היא המפרנסת היחידה והיא משלמת את כל החשבונות והיא זו שדואגת מה יקרה אם החסכונות ילכו והיא זו שתמיד מציעה כסף לשלם על החומר כדי להקל על הכאבים שלו והיא זו ששונאת את העבודה ומנקה את הבית ומקרצפת את הכיור ומשתדלת לא לבקש כלום ומנסה להשלים את כל מה שהוא לא מספיק. והחברות שלה נעלמו ברגע ששמעו שהיא בהיריון וההורים שלה כל כך עסוקים בעצמם וגם ככה לא היה עם מי לדבר והיא מרגישה באופן שיטתי כאילו היא לבד בעולם וגם בזה היא מאשימה את עצמה בגלל שאף אחד לא קדוש מעונה ואם את לבד בעולם כנראה עשית משהו להרחיק את כולם. או שאת סתם אוהבת לרחם על עצמך. ואני כועסת, ואני מתוסכלת, ואני עייפה, ואני רק רוצה לבוא בחשבון. אני רק רוצה פיצוי על הכל.
היה לנו את הריב הכי מכוער שהיה לנו עד כה. הוא הגיב בצורה גועלית ואני נעשיתי מתוסכלת ודיברתי בצורה מכוערת לא פחות. אני אזכור רק שהוא אמר לי שזה הכל בראש שלי ושאני בוחרת להיפגע, והוא יזכור שאני stormed off ודיברתי אליו לא יפה. העללתי עלילות שווא.
ואני רוצה לבכות ואני רוצה לצרוח ואני רוצה לשבור דברים. אני רוצה שהוא ילך, והגבר שפעם אהב אותי והיה מסתכל לי בעיניים יחזור, כי האיש הזה לא הסתכל עלי כמו מישהי שאכפת לו ממנה כבר יותר מדי זמן. ועכשיו זה ישאר ככה, ימים. עכשיו הכל יהיה מכוער והוא לא יעשה שום מאמץ לגשר על זה אלא יתחפר עמוק בבונקר. ולי לא נשאר שום רגש לבנות ממנו גשרים. לא נשאר לי כוח, תקווה, אנרגיה. אני פה עם עוברית בחודש שביעי ואני רק רוצה שמישהו אחר יהיה המבוגר האחראי ויבוא וינסה להקל עלי ויפייס אותי, וזה במאה אחוז לא יקרה.
ואין שום דבר לעשות עם כל זה מלבד להרגיש חרא. פשוט כלום.
היה לי פעם ידיד שהקדיש לי את השיר You do it to yourself. כנראה שהוא צדק.
אגב, בן הזוג קיבל היום את הרישיון לרפואי. אולי זה יאפשר לו להתחיל חיים אחרים במקום אחר. אולי הוא עוד יכול להיות שמח.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה