אני מתקשרת לעדכן את אמא שלי בארוחה שאני מארגנת אצלם בשישי עם כל המשפחה, לחגוג כמה ימי הולדת.
במהלך השיחה, הוא שואלת לשלומי ולשלום בן זוגי.
אני עונה שסוחבים בקושי, עם הסתייגות מסוימת בקול, כי תקופה קשה, וכו'.
התגובה שלה היא להזכיר שאני באמת צריכה לעשות כבר צוואה, כדי שאם חס וחלילה יקרה משהו, לי או לבן הזוג ולי, אז האחים שלו לא ירשו את הדירה (כי ההורים שלי שמו כסף ואני שמתי כסף).
אז משתמע מדבריי שאני עוברת תקופה קשה ושקשה לי, ואמא שלי חושבת שזה מתחבר מצוין לכך שבמידה של ברית התאבדות או משהו כזה, צריך לוודא שהאחים שלו לא יקבלו חלק מהדירה.
תקשיבו, אני יודעת שרובנו גדלנו עם אמהות לא משהו, ויש פה אווירה די מפוכחת לגבי מה אמא כן ואמא לא, ואיך מה שמכרו לנו בטלוויזיה ובסרטים היה בולשיט, אבל בואו...
עוד כמה קשים קטנים ינחתו לי על הגב לפני שהוא ישבר, אני תוהה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה