עבודה מהבית - נפלא.
חזרה למשרד - מחורבנת.
הזדקנות ההורים - מייאשת.
התמודדות אבא עם ניסיונות שלילת רישיון - שלווה למפתיע.
התמודדות אמא עם הקונספט של האחריות נוספת - היסטרית (מחפשת לה פסיכיאטרית).
ניסיונות כניסה להיריון - לא צלחו.
טיפולי הפריה - 1 כשל, 2 מתחיל.
הקשר עם בן הזוג - נפלא, נהדר, מצוין, עד שהדכאון שלו החמיר והגיע לנקודת שיא של חוסר תקשורת הבוקר שהתקשרתי להורים שלו כי הייתי מודאגת, והם באו ודיברו ועודדו והלכו, וכשאני התחננתי שיחזור לעשן גראס כי זה עוזר לכאבים שלו, למרות שהוא החליט שזה לא באמת עוזר... לא חשוב. בשורה התחתונה, הוא נשמע כמו אבא שלי, נוזף באמא שלי.
ואני קיבלתי את זה בהבנה ורוגע, בלי פגיעה או דרמה, בעודי אומרת שכשירצה לדבר, כשירצה לא להיות לבד, רק יגיד ואני אבוא.
מצוין. נפלא. אני אישה נהדרת.
תנו לי פאקינג גביע ומדליה.
איזה אושר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה