אני מחפשת דרך להוציא תסכול ולהתלונן על אמא שלי, אבל לא מצליחה לבנות את מה שאני רוצה לומר בצורה מפתיע ולא צפויה.
אז ככה - בבוקר דיברתי עם אמא שלי על היום שלה והתחושות שלה וכמה שאבא שלי (כרגיל) משגע אותה והבריאות שלו ועל כך שהוא מנסה לצמצם את המינון של האנטי-דכאוניים שהוא מקבל 'כדי לא להתמכר' ואני דוחקת בה שאם צריך, להגניב לו בלי שישים לב (הבנאדם לוקח כמות נכבדת של כדורים, כיאה לגיל 70+, ולכן לא צפוי לשים לב אם המינון של אחד מהם ישתנה). בסוף השיחה המשכתי בפאסיב אגרסיב קליל והודעתי לה שלמרות שלא שאלה, בדיקות הדם* שסיפרתי לה עליהן חזרו והכל תקין, והיא התחילה לספר לי איך היא חיה עם המחלה ואיך זה משפיע לה על היום-יום ושהיא בכלל לא יודעת אם זה גנטי.
כשעה לאחר מכן הבוסית שלי אמרה לי שהיא כמעט התקשרה אלי במוצ"ש כי היא בדיוק הייתה בתמנון, ורצתה לשלוח לי תמונות של שמלות שהיא ראתה כדי לראות אם אני רוצה שהיא תקנה לי.
וכל כך תסכל אותי והכאיב לי והציק לי וצבט לי והצחיק אותי שאני מנהלת שיחות כל כך שונות, וכמה הייתי רוצה שזו תהיה אמא שלי שתציע כאלה דברים ותתייחס אלי בכזו מידה של חום ותשומת לב.
*יש במשפחתה של אמא שלי מחלה גנטית כלשהי שלרוב מופיעה עם הגיל. כאשר ערך מסוים הופיע נמוך בבדיקות דם, הרופאה הודיעה שהיא רוצה לבדוק אותו שוב, ואז שאלה אותי כביכול על משהו לא קשור, אבל חזרה ושאלה מס' פעמים. כאשר קראתי עוד על הערך הנמוך, עשיתי את הקישור בין זה לשאלה הרפטטיבית שלה ולמחלה הגנטית, והבנתי שהיא חוששת שזה סממן שזה מתחיל אצלי. ואז התקשרתי לאמא שלי וסיפרתי לה כי חשבתי לקבל קצת אמפתיה, קצת הקשבה, קצת עניין. ונעניתי בשיחה מנותקת לחלוטין, בה היא מתחילה להסביר לי מה המחלה הזו, איזה סוג יש לה, שגם לאחים שלה היה את זה, גם לאמא שלה, איך קוראים למה שיש לה... ציינתי בפניה שאני יודעת את כל זה, שמדובר בדברים שדיברנו עליהם יותר מפעם אחת, ואני הייתי נוכחת בהחלמות מכל מיני טיפולים בהם...
לסכם, שיחה עם אמא שלי זה ככה:
אז ככה - בבוקר דיברתי עם אמא שלי על היום שלה והתחושות שלה וכמה שאבא שלי (כרגיל) משגע אותה והבריאות שלו ועל כך שהוא מנסה לצמצם את המינון של האנטי-דכאוניים שהוא מקבל 'כדי לא להתמכר' ואני דוחקת בה שאם צריך, להגניב לו בלי שישים לב (הבנאדם לוקח כמות נכבדת של כדורים, כיאה לגיל 70+, ולכן לא צפוי לשים לב אם המינון של אחד מהם ישתנה). בסוף השיחה המשכתי בפאסיב אגרסיב קליל והודעתי לה שלמרות שלא שאלה, בדיקות הדם* שסיפרתי לה עליהן חזרו והכל תקין, והיא התחילה לספר לי איך היא חיה עם המחלה ואיך זה משפיע לה על היום-יום ושהיא בכלל לא יודעת אם זה גנטי.
כשעה לאחר מכן הבוסית שלי אמרה לי שהיא כמעט התקשרה אלי במוצ"ש כי היא בדיוק הייתה בתמנון, ורצתה לשלוח לי תמונות של שמלות שהיא ראתה כדי לראות אם אני רוצה שהיא תקנה לי.
וכל כך תסכל אותי והכאיב לי והציק לי וצבט לי והצחיק אותי שאני מנהלת שיחות כל כך שונות, וכמה הייתי רוצה שזו תהיה אמא שלי שתציע כאלה דברים ותתייחס אלי בכזו מידה של חום ותשומת לב.
*יש במשפחתה של אמא שלי מחלה גנטית כלשהי שלרוב מופיעה עם הגיל. כאשר ערך מסוים הופיע נמוך בבדיקות דם, הרופאה הודיעה שהיא רוצה לבדוק אותו שוב, ואז שאלה אותי כביכול על משהו לא קשור, אבל חזרה ושאלה מס' פעמים. כאשר קראתי עוד על הערך הנמוך, עשיתי את הקישור בין זה לשאלה הרפטטיבית שלה ולמחלה הגנטית, והבנתי שהיא חוששת שזה סממן שזה מתחיל אצלי. ואז התקשרתי לאמא שלי וסיפרתי לה כי חשבתי לקבל קצת אמפתיה, קצת הקשבה, קצת עניין. ונעניתי בשיחה מנותקת לחלוטין, בה היא מתחילה להסביר לי מה המחלה הזו, איזה סוג יש לה, שגם לאחים שלה היה את זה, גם לאמא שלה, איך קוראים למה שיש לה... ציינתי בפניה שאני יודעת את כל זה, שמדובר בדברים שדיברנו עליהם יותר מפעם אחת, ואני הייתי נוכחת בהחלמות מכל מיני טיפולים בהם...
לסכם, שיחה עם אמא שלי זה ככה:
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה