הופה הופה, אחרי לחיצה די רנדומלית על כפתורים לבקשת קוראות מקסימות ונאמנות שלא ויתרו עלי - או, ליתר דיוק, שעקבתי אחריהן מישראבלוג ולא שחררתי כי הן באמת נהדרות - אפשרתי להירשם לבלוג במייל ולהגיב דרך דיסקוס.
אני חושדת שעכשיו אני מרגישה איך אבא שלי מרגיש מול המחשב.
ובכן, היום העברתי את רוב היום במיטה. לא עשיתי כלום. אם הייתי בודקת את מד הצעדים שלי, אני לא חושבת שהוא עבר 3,000 (בכל זאת, לקחתי את הכלב לשני טיולים). ואם הייתי כאן מספיק זמן, יתכן שזה היה מעורר חשש כי אני אף פעם לא מעבירה יום במנוחה. אבל יש איזהו תשישות שלא עוזבת, ובאמת שלא היה לי כוח נפשי לעשות כלום. ראיתי הרבה 'חוק וסדר', עוד פרק של Casa Del Papel שאני מתקשית להתקדם בו, ובעיקר... שקט. יכול להיות שזה סימן של סיר אדים שהגיע לרתיחה. יכול להיות שזו סתם תוצאה של שבוע מתיש בעבודה, ומחזור, ושינה לא איכותית.
אבל, זה בהחלט לא היה אופייני לי. מנגד, בגילי המופלג אני עושה דברים חדשים. גם זה מרשים.
אגב מד הצעדים, יתכן שהיום היה בעצם סוג של מחאה פסיבית - השיא שלי הוא 80 ימים רצופים של יותר מ-10,000 צעדים ביום. עכשיו, יש לשעון ולפלאפון קטע, שהם לא תמיד מסתנכרנים. את היום ה-81 עשיתי, אבל לא היה סנכרון, אז הוא עצר איפשהו ב-9,000+, והשיא נשבר. הפעם הייתי ברצף של 55 ימים כאשר קרה אותו דבר. זה בעיקר מעצבן בגלל שבבקרים אני יוצאת מהבית כ-20 דקות לפני הזמן כדי לרדת כמה תחנות מוקדם מהאוטובוס כדי ללכת למקום העבודה. ובערבים לפעמים אעשה רונדלים ברחבי הבית רק כדי להגיע ל-10,000 המזדרגג. והנה, בגלל חוסר תשומת לב ותחושה של משהו שכלל לא בשליטתי, הניסיון לשיא הלך פייפן.
(אנחנו נחזור מאוחר יותר לדברים שאינם בשליטתי. אם זה היה פרק בווסטוורלד, אז פה ראינו משהו מהותי לעלילה אבל נגלה את זה עוד מיליון שנה בערך, אחרי כמה נינג'ות, 2 נשים ערומות ואלפקה).
וואו, זה היה מרתק. טוב, ניתן להבין למה אני מתקשה להמריא פה. בקצב הזה הפוסט הבא יהיה דיון עירני לגבי ההתלבטות שלי לגבי האם לשלב אקונומיקה עם הריצפז כשאני שוטפת.
אני חושדת שעכשיו אני מרגישה איך אבא שלי מרגיש מול המחשב.
ובכן, היום העברתי את רוב היום במיטה. לא עשיתי כלום. אם הייתי בודקת את מד הצעדים שלי, אני לא חושבת שהוא עבר 3,000 (בכל זאת, לקחתי את הכלב לשני טיולים). ואם הייתי כאן מספיק זמן, יתכן שזה היה מעורר חשש כי אני אף פעם לא מעבירה יום במנוחה. אבל יש איזהו תשישות שלא עוזבת, ובאמת שלא היה לי כוח נפשי לעשות כלום. ראיתי הרבה 'חוק וסדר', עוד פרק של Casa Del Papel שאני מתקשית להתקדם בו, ובעיקר... שקט. יכול להיות שזה סימן של סיר אדים שהגיע לרתיחה. יכול להיות שזו סתם תוצאה של שבוע מתיש בעבודה, ומחזור, ושינה לא איכותית.
אבל, זה בהחלט לא היה אופייני לי. מנגד, בגילי המופלג אני עושה דברים חדשים. גם זה מרשים.
אגב מד הצעדים, יתכן שהיום היה בעצם סוג של מחאה פסיבית - השיא שלי הוא 80 ימים רצופים של יותר מ-10,000 צעדים ביום. עכשיו, יש לשעון ולפלאפון קטע, שהם לא תמיד מסתנכרנים. את היום ה-81 עשיתי, אבל לא היה סנכרון, אז הוא עצר איפשהו ב-9,000+, והשיא נשבר. הפעם הייתי ברצף של 55 ימים כאשר קרה אותו דבר. זה בעיקר מעצבן בגלל שבבקרים אני יוצאת מהבית כ-20 דקות לפני הזמן כדי לרדת כמה תחנות מוקדם מהאוטובוס כדי ללכת למקום העבודה. ובערבים לפעמים אעשה רונדלים ברחבי הבית רק כדי להגיע ל-10,000 המזדרגג. והנה, בגלל חוסר תשומת לב ותחושה של משהו שכלל לא בשליטתי, הניסיון לשיא הלך פייפן.
(אנחנו נחזור מאוחר יותר לדברים שאינם בשליטתי. אם זה היה פרק בווסטוורלד, אז פה ראינו משהו מהותי לעלילה אבל נגלה את זה עוד מיליון שנה בערך, אחרי כמה נינג'ות, 2 נשים ערומות ואלפקה).
וואו, זה היה מרתק. טוב, ניתן להבין למה אני מתקשה להמריא פה. בקצב הזה הפוסט הבא יהיה דיון עירני לגבי ההתלבטות שלי לגבי האם לשלב אקונומיקה עם הריצפז כשאני שוטפת.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה