אתחיל ואתנה שהחזרה צריכה להיות קפיצה ולא חזרה קבועה לגיל מסוים ומשם להניע את החיים לכיוון אחר. למרות כל הקשיים, אני אוהבת ומוקירה את החיים שלי והאנשים בתוכם ואיפה שאני נמצאת, ולא הייתי רוצה לנסות לנווט את הסירה לכיוון אחר.
משזה נאמר, כן יש זמנים שונים שהייתי שמחה אם היו מתנהלים אחרת.
הייתי רוצה לחזור לאותה תיאודורה של מבחני הגיאומטריה בחטיבת הביניים שכל פעם יצאה בעיניים דומעות בלי שענתה על שאלה אחת, ורק חשבה לעצמה כמה היא מטומטמת. הייתי רוצה לספר לה כמה היא יותר מהציונים האלה, כמה ראיית העולם שלה צרה בגלל הבית שלה, כמה יש לה כל כך הרבה יותר להציע.
הייתי רוצה לחזור לאותה תיאודורה בחבר הראשון והשני, ברגעים ההם שהייתה מוכנה למכור את כל עולמה רק כדי לא להישאר לבד. בנקודה ההיא של השיחות הדרמטיות כשהיא מרגישה את הפאניקה מתחילה להשתרש ומוכנה לעשות הכל כדי שלא יעזבו אותה. הייתי מחבקת אותה בחוזקה ואומרת לה עד כמה היא נהדרת, כמה יש לה להציע וכמה היא צריכה לקבל יותר ולא להסתפק במועט.
הייתי רוצה לפגוש את בן הזוג לפני 18 שנה ולא לפני 8 שנים. אבל שכל אחד מאיתנו כבר ניהל שיחה עם כל אחד מאיתנו של העתיד כדי להבין לאן זה הולך ולאן נרצה שזה ילך. לקבל עוד עשור בריא איתו שבו היו יותר טיולים ויותר חוויות. כשהוא עוד יכל לעבוד. להביא לעולם את הגזר הגמדית עשור לפני שהבאנו, כשההורים שלי והאחים שלי והאחיינים שלי היו יותר צעירים והיא הייתה יכולה להיות חלק מהכל, במקום אטרקציה חדשה במוזיאון שתכף נסגר.
אבל, אני כן מאמינה שדברים מתגלגלים למקומות מסוימים בגלל שזה מה שצריך להיות, ובן הזוג ואני כנראה לא היינו מסתדרים אם לא היינו עוברים את המסלולים שעברנו בדרך. והקטנה שלי הייתה מישהי אחרת לחלוטין, וגם את זה לא הייתי רוצה.
אז אולי, אם החיים הם תקליט שחוזר על עצמו, בסבב הבא אשמח לעשות כמה תיקונים כדי לראות לאן זה מוביל. אבל בינתיים, בינתיים אני בסדר פה, רוצה לראות לאן זה מוביל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה