זה מתחיל ב-"The world is cruel, the world is wicked" ואז נקפוץ בית ופרולו עושה לו גסלייטינג:
"You are deformed(I am deformed)And you are ugly(And I am ugly)And these are crimes for which the world shows little pityYou do not comprehend
Out there they'll revile you as a monster(I am a monster)Out there they will hate and scorn and jeer(Only a monster)Why invite their calumny and consternation?"
אני לא יודעת למה תמיד החלטתי שאני כל כך מזעזעת. כל כך קשה לאהבה. אתן תגידו שזה לא המצב, אבל לא מגיעים לאיפה ואיך שאני בלי שמשהו בי באמת יהיה הבעיה. זה לא יכול להיות שכולם מסביב קשים באופן ספציפי.
אני עצובה ואני עייפה (3 לילות רצופים של 3 התעוררויות כל לילה וקימה ב-4 ומשהו) ואני מתוסכלת ואני מבולבלת ואני מרגישה כל כך בודדה. כרגיל במקום להגיד את זה ככה לבן הזוג אני אומרת לו שאני כל הזמן מרגישה רע בסביבתו, ושואלת בתוקפנות על מה היה הברוגז של יום שני. הוא אפילו לא זוכר. ועד שסוף סוף הגיעו יום-יומיים שהוא מרגיש טוב. אני מתקשרת לאמא שלי ורק רוצה לבכות ושמישהו יגיד לי שהכל בסדר, אבל היא עסוקה בניתוח קוסמטי שאבא שלי עבר ולא יכולה להתפנות מנטלית לשום דבר מלבד זה, וכשהיא שואלת לגבי הלילות ואני עונה לה והקול שלי מתחיל לרעוד מבכי, היא חוזרת לניתוח. ואז אבא שלי צריך לצאת למשרד והיא צריכה לנתק, ועדיף ככה.
אני רוקדת מול הפצפונת כדי להצחיק אותה כשהריסים שלי עוד לחים מהדמעות.
הפצפונת התעוררה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה