היום אני מרגישה הכי קרובה לעצמי שהרגשתי כבר לפחות שבוע.
קמתי בבוקר בראש יחסית נקי אחרי שנת לילה די סבירה, ולשם שינוי לא רתחתי על העולם כולו ולא רציתי לחנוק את כל מי שלצערו הרב התגלגל בדרכי. הרגשתי שאני נושמת רגיל ומתניידת רגיל וזו שלווה שלרגע הייתה לי כמעט זרה.
אם זה בגלל השיפור הפתאומי במזג האוויר, הפסקה בגלי ההורמונים, תוצר של סופ"ש רגוע או אמונה שגויה שבאמת הכנו את כל מה שאפשר ועכשיו נשאר רק לחכות - אנעארף. אולי זו השלווה שמגיע מציפיה לשבוע יחסית חסר תכניות?
בכל מקרה, היה שקט הבוקר וזה הרגיש ומרגיש נפלא. אולי אני בעצם עומדת בעין הסערה.
מבחינת המצב הפיזי, למיטב ידיעתי הכל בסדר (למרות שאין ספק שהחשש מעין הרע וחרדות מחמירים באופן עקרוני) - שבוע שעבר עשיתי אולטרסאונד ביתי וקיבלתי טלפון די מהיר שראו מי שפיר ודופק אבל לא תנועות, ואם אני רוצה הפניה למיון או לעשות עוד אולטרסאונד. עכשיו, מנקודת מבט רגועה ואחרי שעבר זמן אני יכולה לומר שבבקרים אני *מאוד* פעילה ולכן היא מתחילה לזוז רק אחרי שאני מתיישבת, ופשוט לא נתתי לה זמן. אבל כמובן שבאותו הרגע מאוד נלחצתי, ורצתי לעשות אולטרסאונד נוסף. אבל בשכיבה במיטה, ובנשימות עמוקות, וכנראה שהכימיקלים של הבעתה גם עזרו כי היא קיפצצה כמו עיזה קטנה ולא הבינה מה אני מציקה לה.
זה מקביל לכך שהייתי אמורה ללכת לאחות ליווי היריון בשבוע 37, 38 ו-39, אבל לא היו לה תורים פנויים וכל פעם שביקשתי לדבר איתה העבירו אותי לטלפון שרק צלצל וצלצל... ו'לא נעים לי', כמובן, אז לא עשיתי כלום. אחרי קצת יותר מדי הססנות השארתי לה הודעה, והיא חזרה אלי אחרי יום ומשהו ויוצאת לחופש ופה ושם... אקיצר, התמסמס בצורה איכותית ולא הכי אחראית, אבל מצד שני הרגשתי בסדר ותנועות והכל, אחרת הייתי אולי יותר בסדר בעניין. בכל מקרה, היום אני אלך למדדים, שזה יומיים לפני שבוע 39, ונקווה לטוב.
מחר יש לנו סיור בביה"ח המיועד, למרות שגם פה הייתה פשלה כי נרשמתי לסיור של לפני שבועיים ולא עקבתי אחרי קבלת אישור, ובסוף הוא היה מלא והייתי צריכה להירשם שוב לסיור, כשהוא 6 ימים לפני המשוער. כן כן, אני יודעת, היריון ראשון יכול להיות הרבה אחרי המשוער וגם ככה את הסיור המקוון עשינו וגם סיור בבית חולים אחר שבסוף לא נלך אליו כי הזמנתי מקום במלונית כדי לאפשר לנו חדר לבד, ושלבן הזוג יהיה איפה לנוח ולא סתם כסא מעפן.
ובסופו של דבר זה הכל hedging our bets כנגד מציאות שמתגלגלת לה ואין לנו שום שליטה לגביה. יש כסא בטיחות שקנינו ב-3 תווי שי וכסף, יש עגלה משומשת מחברה שכבר פירקנו וכיבסנו ושטפנו והרכבנו, ואף קנינו לה ידית חדשה (והרכבנו) והיום אזמין לה 'אמבטיה' תואמת. ויש אמבטיה בדרך ושמן כבר כאן ומושב לאמבטיה, וחיתולים ומגבונים ושידת החתלה וחדר צבוע בצבעים שונים שבן הזוג קרע עליו את הישבן, וסידור לכלבה ובגדים שכובסו וחפיפה בעבודה...
עכשיו יש רק לחכות, וליהנות מהאוויר הנעים והעובדה שעד גל ההורמונים הבא, אני קצת מצליחה לנשום.
נ.ב.
אני באמת מקווה שה-tunnel vision שאני סובלת ממנה תיפטר ואוכל לחזור לראיה היקפית קצת יותר רחבה, נוסח פוליטיקה מזעזעת ו'חתונמי' (כלה במידה 44 פרסמתם בכל חור אבל פרק שבו משדכים שני גברים?! רחמנא ליצלן, רק שמישהו לא ידע שזה מה שאנחנו הולכים לשדר) ומזג אוויר משונה וכל מיני אלמנטים קטנים שעוזרים לבנאדם להוציא את הראש מהתחת...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה