*הפוסט נכתב ימים ספורים אחרי יום הבחירות, אבל כרגע מרגיש לי שעברו כבר חודשים...
טוב, אז יש תוצאות לבחירות. ואם מישהי כאן מבינה מה הן אומרות - ברכותיי.
יש לי פנטזיה של ילדה קטנה, שמישהו ישים אגו בצד ויבין שהציבור חצוי, וזה לא הולך להשתנות, וצריך למצוא דרך לנסות לעבוד ביחד במקום להאמין שכולם ילכו אחרי א' או ב'. אני חושבת שהפעם האחרונה שהיה ניצחון מוחץ הייתה עם 'קדימה', למרות שאני מודה ומתוודה שהזיכרון שלי מטשטש טוב-טוב, ואני כבר לא זוכרת תקופה שביבי לא היה ראש ממשלה.
ממשלת אחדות היא החלום, מבחינתי, אבל כאמור - המציאות היא אף פעם לא מה שחלמנו.
הגעתי לרמת נתק רגשי מהבחירות שמאוד סייעה לי לעכל את הכל בשלווה. ביום עצמו נסעתי שעה כדי להצביע בעיר הולדתי, עם ההורים. איפשהו כשעלינו את העליה ואמא שלי מתלוננת שאבא שלי נוסע מהר מדי בקלנועית ומקטרת, ואז הוא מצביע על בקבוק שתייה קטן שיש עליו החזר פיקדון, עברה לי המחשבה שבתקווה, בבחירות הבאות כבר תהיה לי כתובת קבע אחרת, רחוק רחוק.
מהנעשה ביום הבחירות:
1. בעודנו מטפסים את העליה לקלפי, ראיתי שבמעלה הכביש יש ואן גדול של מג"ב שחוסם את רוב המדרכה. כלומר, אבא על הקלנועית יכולים לעבור, אבל יצטרך לנסוע קצת על אדמה ועלים. אבל, אז ראה אותנו מג"בניק שהשקיף מעבר לכביש. ובלי מילה, בלי שהצבענו או ביקשנו או אמרנו, כשעוד היינו רחוקים, הוא חצה את הכביש, נכנס לרכב, התניע, ואז התקדם וזז והתאים את עצמו עד שהרכב היה לגמרי על הכביש, ואבא שלי יכל לעבור עם עוד 3 קלנועיות במקביל. וזה עשה לי את היום.
2. פגשתי מישהי שהייתי משחקת איתה בילדותי, שבאה לבקר את ההורים בשכונה. היא באה לבקר עם כלב קטן וילד בן 3-4, והחלפנו מחמאות וזו נראית בדיוק אותו דבר, ואיזה ילד מקסים, 'ומה איתך', ו'יש לי כלבה גדולה שחורה בבית, וזהו'...
3. אחרי שאמא שלי ואנוכי הצבענו בקלפי א', צריך לעשות סיבוב וללכת לצד השני של השכונה לקלפי ת', שם יש גישה לנכים. התסכולים העיקריים היא שזו קלפי מפוצצת כי היא רשומה כנגישה ויש בית אבות בשכונה, אז כל החטיארים הולכים ישירות לשם וצריכים להצביע במעטפה כפולה. אז אבא שלי מנסה להיכנס ונתקל בתור, ומנהיג מרד כי נכים וחטיארים לא מחכים לאף אחד...
בחוץ אני נתקלת במישהי שהייתי נוסעת איתה באוטובוס בתקופה אחרי הפרידה, כשחזרתי לגור אצל ההורים ועבדתי בעיר אחרת. הכרתי אותה בפייסבוק כי היא נישאה לבן מחזור שלי שהיה ידיד של גיסתי... סיפור ארוך. היא בדיוק יצאה מהקלפי, במלוא תפארתה, חודש שביעי או שמיני. וברגע אחד הצלחתי לקנא, להיות מופתעת ולחוש גל של פרגון על כך שלא ראיתי מילה אחת בפייסבוק על כך שהיא בהיריון. למרות שאני די נטשתי את הפייסבוק בשבועות האחרונים.
4. בדרך חזרה אמא שלי הודיעה לי שהיא עובדת קשה על אחי האמצעי כדי לשמר את הקשר בינו לבין האח הבכור, ואני הרגשתי איזה גפרור ניצת בקטע של 'ומה איתי?', וזה הפך לוויכוח עצבני שבו אמא שלי קראה לי ילדותית אבל...
אתן יודעות מה, עזבו.
היו בחירות. הצבענו. זמן איכות עם ההורים, ששיגעו אותי. זמן איכות עם החברות, שהרגיש לי מיותר. והנה, החיים נמשכים כסדרם.
טוב, אז יש תוצאות לבחירות. ואם מישהי כאן מבינה מה הן אומרות - ברכותיי.
יש לי פנטזיה של ילדה קטנה, שמישהו ישים אגו בצד ויבין שהציבור חצוי, וזה לא הולך להשתנות, וצריך למצוא דרך לנסות לעבוד ביחד במקום להאמין שכולם ילכו אחרי א' או ב'. אני חושבת שהפעם האחרונה שהיה ניצחון מוחץ הייתה עם 'קדימה', למרות שאני מודה ומתוודה שהזיכרון שלי מטשטש טוב-טוב, ואני כבר לא זוכרת תקופה שביבי לא היה ראש ממשלה.
ממשלת אחדות היא החלום, מבחינתי, אבל כאמור - המציאות היא אף פעם לא מה שחלמנו.
הגעתי לרמת נתק רגשי מהבחירות שמאוד סייעה לי לעכל את הכל בשלווה. ביום עצמו נסעתי שעה כדי להצביע בעיר הולדתי, עם ההורים. איפשהו כשעלינו את העליה ואמא שלי מתלוננת שאבא שלי נוסע מהר מדי בקלנועית ומקטרת, ואז הוא מצביע על בקבוק שתייה קטן שיש עליו החזר פיקדון, עברה לי המחשבה שבתקווה, בבחירות הבאות כבר תהיה לי כתובת קבע אחרת, רחוק רחוק.
מהנעשה ביום הבחירות:
1. בעודנו מטפסים את העליה לקלפי, ראיתי שבמעלה הכביש יש ואן גדול של מג"ב שחוסם את רוב המדרכה. כלומר, אבא על הקלנועית יכולים לעבור, אבל יצטרך לנסוע קצת על אדמה ועלים. אבל, אז ראה אותנו מג"בניק שהשקיף מעבר לכביש. ובלי מילה, בלי שהצבענו או ביקשנו או אמרנו, כשעוד היינו רחוקים, הוא חצה את הכביש, נכנס לרכב, התניע, ואז התקדם וזז והתאים את עצמו עד שהרכב היה לגמרי על הכביש, ואבא שלי יכל לעבור עם עוד 3 קלנועיות במקביל. וזה עשה לי את היום.
2. פגשתי מישהי שהייתי משחקת איתה בילדותי, שבאה לבקר את ההורים בשכונה. היא באה לבקר עם כלב קטן וילד בן 3-4, והחלפנו מחמאות וזו נראית בדיוק אותו דבר, ואיזה ילד מקסים, 'ומה איתך', ו'יש לי כלבה גדולה שחורה בבית, וזהו'...
3. אחרי שאמא שלי ואנוכי הצבענו בקלפי א', צריך לעשות סיבוב וללכת לצד השני של השכונה לקלפי ת', שם יש גישה לנכים. התסכולים העיקריים היא שזו קלפי מפוצצת כי היא רשומה כנגישה ויש בית אבות בשכונה, אז כל החטיארים הולכים ישירות לשם וצריכים להצביע במעטפה כפולה. אז אבא שלי מנסה להיכנס ונתקל בתור, ומנהיג מרד כי נכים וחטיארים לא מחכים לאף אחד...
בחוץ אני נתקלת במישהי שהייתי נוסעת איתה באוטובוס בתקופה אחרי הפרידה, כשחזרתי לגור אצל ההורים ועבדתי בעיר אחרת. הכרתי אותה בפייסבוק כי היא נישאה לבן מחזור שלי שהיה ידיד של גיסתי... סיפור ארוך. היא בדיוק יצאה מהקלפי, במלוא תפארתה, חודש שביעי או שמיני. וברגע אחד הצלחתי לקנא, להיות מופתעת ולחוש גל של פרגון על כך שלא ראיתי מילה אחת בפייסבוק על כך שהיא בהיריון. למרות שאני די נטשתי את הפייסבוק בשבועות האחרונים.
4. בדרך חזרה אמא שלי הודיעה לי שהיא עובדת קשה על אחי האמצעי כדי לשמר את הקשר בינו לבין האח הבכור, ואני הרגשתי איזה גפרור ניצת בקטע של 'ומה איתי?', וזה הפך לוויכוח עצבני שבו אמא שלי קראה לי ילדותית אבל...
אתן יודעות מה, עזבו.
היו בחירות. הצבענו. זמן איכות עם ההורים, ששיגעו אותי. זמן איכות עם החברות, שהרגיש לי מיותר. והנה, החיים נמשכים כסדרם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה