ובכן, לשם שינוי, החלטתי לשחק אותה בנאדם בוגר ואחראי לגבי חיי.
- בינואר ביקשתי בדיקות דם מרופאת המשפחה, כי הרבה זמן לא עשיתי. היא אישרה, הלכתי, חזרתי, כמה ערכים נמוכים אבל לא משהו דרמטי.
- ביוני ביקשתי לחדש מרשמים (הסיבוך בהמשך) ואז הרופאה התקשרה להגיד שהיא ראתה את ערכי הבדיקה מינואר ולא מרוצה (או מרגישה אשמה שלא ראתה את זה חצי שנה ורוצה להוכיח שהיא מכירה אותי ואת המשפחה ומודעת לסכנות הגנטיות שלי), ושאני אעשה בדיקות נוספות. בשלב זה ה'לא נעים' עדיין שלט, אז לא אמרתי דבר לגבי שינוי מינון האנטי דכאוניים אבל אז הם נגמרו (ההסבר ממש בפסקה הבאה) והשארתי לה הודעה והיא חזרה אלי ואני חזרתי אליה והיא חזרה אלי כשכבר הייתי בחו"ל ובעצם רצתה להודיע שהכל בסדר ואין מה לדאוג, רק שאני הנחתי שזה יהיה המצב וגם הסתכלתי על הבדיקות באינטרנט וכן, הבעיה הגנטית שלרוב תוקפת עוד עשור או שניים טרם תקפה. הידד.
- אז חזרתי אל רופאת המשפחה כדי לעדכן אותה שהעליתי את מינון האנטי-דכאוניים ל-15 מ"ג מ-10 מ"ג וכדי שתגיד לי שהבדיקות יצאו בסדר. אגב, ההעלאה הזו התרחשה לפני כשנה, בעצת פסיכיאטר אחרי תקופת משבר, אבל מכיוון שרופאת המשפחה היא שרושמת לי, אז הוא רק כתב לה מכתב יפה שממליץ על העניין ונתן לי להעביר אותו. ואני הנחתי בתיבת דואר ליד המרפאה - בעיר ילדותי - ובאופן די טיפשי ומדחיק, לא התקשרתי לדבר עם הרופאה או לוודא שקיבלה את המכתב. בשלב מסוים במהלך השנה ראיתי שהמינון לא השתנה אבל המשכתי לקחת כדור וחצי והרשיתי לעצמי להעמיד פנים שכל עוד אני יכולה ל'משוך' כדורים, כנראה שהכל בסדר. שזה עבד כאמור, איזה 11 חודשים עד שבית המרקחת ליד העבודה לא היה את הסוג שלי וכשהלכתי לבית מרקחת של הקופה, נאמר לי שאני ב'אוברדראפט'. כל זה היה לפני הנסיעה לחו"ל אז יצא שלקחתי תחליף לתרופה שלי ואז הפסקתי לקחת בכלל כי נגמר לי, ואז במשרדה של רופאת המשפחה נאמר שהיא בחופש ואז כשהתקשרתי - בתחילת הפסקה הארוכה לאללה הזו - אז הוא אמר לי שמה פתאום חופש, נעדרה ביום למרות שהוא זה שאמר לייייייי - אז התקשרתי וקיבלתי, והכל בסדר.
- עוד לפני הנסיעה קבעתי תור לחודש ומשהו אחרי, לרופא נשים שזכה להרבה המלצות בקבוצות נשים בפייסבוק. גם זה התחיל משרשור על נשים שהלכו לעשות ממוגרפיה, ואילו אני בודקת מדי פעם את העניינים במקלחת, אבל המזמוז הרפואי האחרון שלי היה ע"י רופאת המשפחה לפני כמה שנים. חשבתי שרופא הנשים יטפל בהכל, אבל גם זה לא הסתדר כי איך לא, אז התעכבתי בפקקים שעה וחצי והגעתי לתור ממש דקה לפני, ומישהו צרח עלי כי חציתי שלא במעבר חציה, ואז נכנסתי וישבתי דקה ונכנסתי, ובסופו של דבר הוא הפנה אותי לכירורג שד - הפנייה שבטח הייתה יכולה לקבל אם הייתי פונה לרופאת המשפחה - זוכרים, ההיא מלמעלה? - ואז עשה לי בדיקות על down under. וזה היה לא נעים ויצאתי ובכיתי בדרך הביתה, אם כי זה היה חלק בגלל התסכול שגם בבית המרקחת הזה חיכיתי 20 דקות כדי לגלות שאין את הכדורים שלי. הכי מצחיק היה שכדי שלא אתבאס, שאלתי גם את הרופא באופן תיאורטי אם הייתי רוצה להיכנס להיריון, איזה בדיקות וכו' מומלץ לעשות. כאילו שזה רלוונטי לחיים שלי כרגע. כאילו שיש לי מושג מה אני רוצה.
- ומכיוון שקיבלתי הפנייה לכירורג שד אז הדחקתי את זה לסופ"ש (אבל כן הלכתי לבית המרקחת ליד הבית וחיכיתי עוד 20 דקות בתור וכמעט בכיתי כשנאמר לי שאין אבל הלכו לבדוק במחסן ובדיוק הגיעו וחזרתי לקחת) ובראשון בבוקר נכנסתי לאתר הקופה וחיפשתי תור, ולפתע התגלה תור עוד באותו אחה"צ, בעיר עבודתי. אז קבעתי וקפצתי ומוזמזתי ונאמר לי לחזור לבדיקה פעם בשנה.
והנה אנחנו כאן. מחכים לבדיקת PAP שתחזור עוד חודש וחצי, תוהים למה בכלל יש לי רחם ושחלות - ומכיוון שאני במחזור, זה עוד 15% מרמור - ושומעים על מישהי בת עדיין לא 30 שאני מתכתבת איתה שבהיריון ושכחה לספר לי.
This has not been a fun week.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה