*
חדר חשוך.צעדים נשמעים מרחוק, הולכים ומתגברים לאיטם.
הדלת נפתחת בחריקת צירים איטית, אור נכנס מהמסדרון.
לתוך החדר פוסעת ג'ינג'ית עייפה, משתעלת מהמחנק ופותחת חלון. על המדפים יש אבק. היא מכה קלות כסא מאובק, ומתיישבת.
*
כמעט שנתיים מאז שכתבתי פה, וגם אז זה היה קטוע.
אם אחפור ממש עמוק, אוכל לומר שלא יותר מדי השתנה בתמונה הגדולה, אבל אם ניכנס לפרטים אז בעצם הכל זז טיפה.
הגיזרת עדיין מדהימה. התחילה גן עירייה ולמרות שזה התחיל בטוב, הצהרון מהווה אתגר אין סופי והתחיל להשפיע לרעה גם על הגן. מלבד העובדה שאיחדו צהרונים עם ילדים גדולים יותר, גם המטפלות כל הזמן משתנות ולא מצליחים להישאר עם הצוות הקבוע, וזה כבר מחלחל להרגשה הטובה שיש לה מהגן, ברמה שאתמול היה צריך לאסוף אותה מוקדם כי היא העבירה את היום בפרצי בכי.
היום אני עובדת מהבית אז הבטחתי לה שאאסוף אותה לפני הצהרון, אבל השינוי הדרמטי בין הילדה שאני מכירה לבין היבבות והבכי וחזרה לילדה המדהימה שאני מכירה הייתה אחרי שיחות רבות, כשאני אמרתי לה שגם אני ואבא שלנו פוחדים לפעמים וגם כשהיינו ילדים פחדנו, והיא העלתה רעיון ממשהו שראתה בטלוויזיה, לגמרי לנעול את הפחד בכלוב. ברגע שעשינו את זה והצבתי את זה כפתרון פרקטי ובר ביצוע, חזרה הילדה שלי בכל הדרה.
אני מחכה לשמוע מהגן אם יש חדש, אבל היא שם רק שעה וחצי ואני מחכה בסבלנות וברוגע. חשוב לי לציין שעד לאתמול, היא הייתה הולכת לגן בשמחה ולא בכתה ולא יללה, ומה שהיה אתמול היה כל כך שונה מהילדה שאני מכירה... אוף. לגבי הצהרון, דיברתי כבר עם המנהלת, שלחתי הודעות לראש העיר על השילוב שפשוט לא עובד, דיברתי עם מנהלת הגן ואני אמשיך להציק. בלי צוות קבוע ועם המוני ילדים שגדולים ממנה בשנתיים ועוד - פלא שהיא פוחדת?
